שופטת בית משפט השלום בקריות, אלואז זערורה-עבדאלחלים, הורתה למדינה לפצות אישה בת 65, ב-1.35 מיליון שקלים כולל שכר טרחת עורך דין, בגין רשלנות רפואית בביצוע ניתוח להחלפת מפרק ירך בבית החולים הלל יפה בחדרה, אשר הותיר את התובעת מרותקת לכיסא גלגלים.
התובעת, סבלה מילדותה ממום מולד בירך שמאל. בשל מום זה התהלכה בצליעה, אך לטענתה הייתה עצמאית ותפקדה רגיל. בשלב כלשהו הלינה על כאבים והגבלה בתנועות שבעטים הופנתה לניתוח אלקטיבי להחלפת מפרק הירך. התובעת אושפזה במחלקה אורתופדית בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, לשם ביצוע הניתוח לאחר שחתמה על טופס "הסכמה לניתוח" היא נותחה על ידי צוות הרופאים.
שיתוק מלא של העצב
על פי הנטען בתביעה, בדיקת אולטראסאונד לאחר הניתוח הדגימה חוסר זרימה בעורק הפמורלי. כן נמצא קרע בעורק הפמורלי המשותף ושיתוק מלא של העצב, שבעקבותיו התובעת לא יכולה להזיז או להרגיש את רגלה מתחת לברך. בדיקת CT לעמוד שדרה מתני שללה כי השיתוק האמור מקורו בעמוד השדרה. כתוצאה מהניתוח הנ"ל נותרה התובעת מרותקת לכיסא גלגלים.
התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת מטעם רופא מומחה אשר בדק אותה וציין כי חלו ליקויים בתכנון המוקדם של הניתוח שתוצאתו פגיעה ברקמת העצב. כן ציין כי לא בוצעו רישומים מוקדמים שיש בהם כדי ללמד שסיכון מעין זה נלקח בחשבון. על פי חוות דעתו, חלפו שש שעות בין סיום הניתוח האורתופדי לעיל לבין חידוש זרימת הדם והתיקון הווסקולרי. לעמדתו, במהלך הניתוח נגרם קרע בעורק הראשי ברגל, בשל מתיחת יתר של הגפה מעבר ל-4 ס"מ. בהתאם, קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 60% בשל שיתוק מלא של העצב הסכיאטי, 30% בגין שיתוק העצב הפמורלי ו-50% בשל הפגיעה בעורק הפמורלי הגדול.
המדינה הכחישה
המדינה הכחישה את טענות הרשלנות, כמו גם את הקשר סיבתי בין מעשי הרופאים המתוארים בתביעה לנזקיה של התובעת ותמכה הגנתה בחוות דעתו של רופא מומחה שציין כי התובעת נבדקה בוועדה טרום ניתוחית וקיבלה הסבר מלא על סיבוכים אפשריים, לרבות המתואר בתביעה. המומחה מטעם המדינה סבר כי מומחה התובעת, טעה בהבנת האנטומיה של האזור, או בהבנת המסמכים וכי הוא אינו מנוסה בניתוחים מסוג זה. לגרסתו, הוא טעה בסברה לפיה השיתוק נובע מהארכת הרגל השמאלית מעבר ל-4 ס"מ.
השופטת זערורה-עבדאלחלים, שכאמור קיבלה את התביעה, ציינה כי בית המשפט נתן את מלוא הכבוד וההערכה לכלל הרופאים שטיפלו בתובעת והמומחים מטעם הצדדים ואין דבר מן האמור בפסק הדין כדי להטיל דופי במקצועיותם והגינותם. אולם, ראוי היה כי גם המומחים יימנעו במסגרת חוות הדעת שהגישו מהטלת דופי האחד בשני שלא על בסיס העובדות הקונקרטיות הנוגעות לעניין דנא והדבר נכון גם לניסוח בו בחרו הצדדים להשתמש בסיכומיהם.
"נזק בעקבות הניתוח"
"אין חולק", נכתב בפסק הדין, "כי הנזק אשר נגרם לתובעת שעניינו שיתוק הגפה אירע לאחר ובעקבותיו של הניתוח, אשר בוצע שעה שהתובעת הייתה מורדמת באלחוש מוחלט ובשליטה מלאה של בית החולים וצוותו".
השופטת הוסיפה: "כדי להוכיח שהנתבעת לא התרשלה בביצוע הניתוח, היה עליה להניח לפני בית-המשפט תשתית ראייתית לפיה סיכון מעין זה של מתיחת יתר של הגפה, ושיתוק בעקבותיו, נלקח בחשבון. כן היה על הנתבעת להציג לפני בית-המשפט את הפעולות שננקטו על ידה לנטרול סיכון זה, דווקא משום העובדה כי הסיכון ידוע במדע הרפואה על פי הספרות שהונחה לפני. נתונים כאלה לא הונחו לפניי".
_________________________________________________________________
