שופטת בית משפט השלום בתל אביב, נעה תבור, גזרה 16 חודשי מאסר וקנס בסך 1,000 שקלים, על אביבה דהן, גננת בת 66, מ'גן מתוק' מגבעתיים שהורשעה ב-16 אירועי תקיפה, מתוכם 3 אירועי תקיפה הגורמת חבלה של ממש, כלפי 11 ילדים שונים במשך 5 ימים. השופטת תבור גם הורתה לדהן לפצות את הילדים בסך 3,000 שקלים. "11 פעוטות שגילם בין שנה וחצי לשלוש הותקפו על ידי הנאשמת. מדובר באלימות כלפי ילדים שכל הווייתם תלויה בנאשמת ובצוות הגן במשך שעות רבות של היום", כתבה השופטת בגזר הדין.
- הוריה של הגננת המתעללת בתביעת דיבה נגד הורי הילדים שנפגעו
- סייעת בגן ילדים תובעת: "האשימו אותי בהתעללות"
על פי כתב האישום, דהן הועסקה כגננת בגן ואילו 2 נאשמות נוספות בתיק הועסקו כסייעות בקבוצת הפעוטות. במהלך החודשים מאי – יוני 2018, בהזדמנויות רבות תקפו דהן ושתי הסייעות ביחד ולחוד, את הפעוטות שלא כדין, בדרכים שונות לרבות בדרך של מכות, דחיפות, צביטות ובעיטות. באחדים מהמקרים, גרמו דהן והסייעת ליהיא בן דניאל לפעוטות מכאוב.
השופטת נעה תבור כתבה בגזר הדין כי במשך תקופה של מספר חודשים השליטה דהן בגן אווירה של טרור ונהגה בפעוטות באלימות מילולית ובכוחניות. "השימוש בצירוף המילים 'אווירת טרור'", כתבה השופטת, "בהתייחס לפעוטות רכים בני שנה וחצי נטולי כל יכולת להתגונן מצביע ללא צורך בכל תוספת על עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים. מה בין פעוטות לבין אווירת טרור?".
השופטת הוסיפה: " עוצמת הפער שאינו נתפס בין העטיפה החמה של ההורים המוסרים לנאשמת את ילדיהם לבין אווירת טרור שהתקיימה לאחר סגירת הדלת השתקפה היטב בעדויות שנשמעו בשלב הראיות לעונש. ניתן היה לשמוע את זעקת ההורים, התסכול, שבירת האמון ומעל לכל ריחפו רגשות אשם שבאו לאחר שהמציאות האלימה טפחה על פניהם. אחד-עשר פעוטות שגילם בין שנה וחצי לשלוש הותקפו על ידי הנאשמת. מדובר באלימות כלפי ילדים שכל הווייתם תלויה בנאשמת ובצוות הגן במשך שעות רבות של היום".
אחת האמהות סיפרה בשלב הטיעונים לעונש כי הם בחרו גן עם מצלמות כדי שחלילה לא יקרה משהו רע לילדים. לאחר חודש הילדה החלה לחזור מהגן עם סימנים כחולים, ונאמר לה על ידי הצוות שילדים נופלים. "הילדה היתה צורחת", סיפרה האם, "ואני סברתי שזו התמודדות. אנחנו הורים לילדה בכורה ולא דרשנו לבדוק יום יום את המצלמות. חשבתי שאם חלילה היא תשבור רגל או יד נדרוש לבדוק. לא דמיינתי שהילדה שלי תקבל מכות בגן פרטי. כל פעם חשבתי שזה נגרם מילדים או נפילות".
"רואים 5 דקות רצופות שאביבה התעללה בילדה שלי", הוסיפה האם, "וזאת כי הילדה תופפה עם כפית כמה דקות. אפשר לקחת את הכפית ולא להרים אותה באוויר, לגרום לה לבכות, לזרוק אותה על המזרן, לא לדפוק לה סטירות על הברכיים, ולהעיף אותה כמו שק חבטות. כל זה כי היא תופפה בכפית. את חיה עם זה 3 שנים. אני חיה עם זה כל יום ועד שאמות".
אב אחר סיפר כי הוא ואשתו איבדו את התמימות ואת האמון במערכת. "עד גיל שנה וחצי", כך תיאר בעדותו, "לא הכנסנו את הילדה שלנו למסגרת. בתקופת הקורונה התחלנו לסבול כלכלית ולא הסכמנו לשלוח את הילדה לגן. גם היום כשאני שם אותה בגן, אני חרד כל היום למה שקורה שם. אני לא מכיר את הגן של בתי מבפנים ואני כל היום מחרדות וחששות. זה לא עוזב אותי. נותרה בי ובאשתי צלקת נפשית שעד יום מותי אסחוב אותה. לא אסלח לעצמי על כך שהכנסתי אותו לגן. אני לא יכול לשכוח את היום שאמרתי לאשתי שנכניס אותו לגן. ההשפעה הנפשית עלינו קשה".
__________________________________________________________
