חברה לשירותי ניקיון, תבעה את עיריית גבעתיים בגין סכומים שונים שלטענתה העירייה חייבת לה, בהמשך לשירותי ניקיון שהעניקה לעיר גבעתיים בהתאם למכרז שזכתה בו. שופט בית משפט השלום בתל אביב, יאיר דלוגין, קיבל את התביעה בחלקה הקטן ומתוך כ-1.5 מיליון שקלים הורה לעירייה לשלם לתובעת 176 אלף שקלים בלבד, בשל כך השופט דלוגין לא חייב את העירייה בהוצאות משפט.
- ייצוגית נגד עיריית חריש: “מפיקה שומות ארנונה בניגוד לדין”
- בקשה לייצוגית נגד עיריית בני ברק: שינתה רטרואקטיבית סיווג נכסים לארנונה שלא כדין
לפני מספר שנים, פרסמה החברה למשק וכלכלה בע"מ, מכרז מסגרת למתן שירותי ניקיון לעיר גבעתיים. במכרז המסגרת זכתה התובעת וחברה נוספת. לאחר קבלת הצעות מחיר משתי החברות הוחלט כי החברה השנייה היא שזכתה במכרז. התובעת הגישה עתירה מנהלית נגד הכרזה זו והטענות שלה התקבלו ובית המשפט הורה בפסק דין את הענקת המכרז לתובעת. בעקבות כך נחתם, חוזה ההתקשרות בין התובעת לעיריית גבעתיים לשלוש שנים. לטענת התובעת, העירייה התנכלה לה מהרגע הראשון וזאת שעה שמלכתחילה לא רצתה שתזכה במכרז. הנתבעת מנגד הכחישה טענה זו מכל וכל וטענה כי התובעת הפרה מההתחלה את חוזה ההתקשרות בעניינים שונים והלכה למעשה לא ניקתה את העיר כנדרש וכדבעי.
לאחר התראות מצד העירייה לגבי טיב העבודות ועמידה בהסכם והזדמנויות לתיקון ההפרות, הודיעה העירייה לתובעת על הפסקת ההתקשרות והגישה בעקבות כך, המרצת פתיחה נגד התובעת והמשכ"ל, במסגרתה עתרה לצו הצהרתי שלפיו ביטול ההתקשרות נעשה שלא כדין ולצו עשה המורה על ביטול ההחלטה לסיים את ההסכם עם התובעת. בין העירייה ותובעת נחתם הסדר ככל שלא יהיה שיפור והעיריה לא תהיה שבעת רצון, יודיעו לתובעת על הפסקת העבודה.
החברה המשיכה עוד זמן מה לנקות ולאחר שהסתיים החוזה תבעה את העירייה בגין, בגין הפסד כספי על הקטנת תדירות שירותי הניקיון באמצעות מכונת טיאוט קטנה משישה ימים בשבוע לחמישה ימים בשבוע, וכן בגין השבת הקנס שהוטל על התובעת בשל אי הסכמתה לרכוש מטאטים בגודל שונה מאלה שעשתה בהם שימוש. כ"כ השבת קנסות שהטילה הנתבעת על התובעת לאחר שהחוזה כבר הסתיים וכן מיליון שקלים בגין ניקוי קילומטרים ביתר מעבר לקילומטרים שהוסכם עליהם בחוזה.
בסופו של דבר, בית המשפט קיבל רק את הבקשה להשבת קנסות שהטילה העירייה על התובעת רטרואקטיבית ולאחר שהחוזה כבר הסתיים. "איני מוצא כל צידוק חוקי להטלה רטרואקטיבית של הקנסות המדוברים ועוד בסכומים כה ניכרים", כתב בפסק הדין. "לא רק שהטלת הפיצויים המוסכמים רטרואקטיבית מהווה, אפוא, הפרה של הנוהג המדובר או של הסכמת הצדדים שהושגה בדרך של התנהגות, אלא שהכמנת נושא הקנסות עד לסיום תקופת הארכה הנה בנסיבות העניין בגדר שימוש בזכות שלא בתם לב, בניגוד לחובת תם הלב שחלה על הנתבעת לפי סעיף 39 לחוק החוזים".
השופט דלוגין הוסיף: "ככל שהייתה הצדקה להטיל פיצוים מוסכמים, היה על הנתבעת להטיל אותם מדי חודש, כפי שהיה בעבר וכפי שמתבקש, גם אם הנתבעת חששה כי כתוצאה מכך תיטוש התובעת את העבודות ותותיר את הנתבעת ללא קבלן ניקיון עד להשלמת תהליך גיוס הקבלן החדש. הכמנת הנושא עד סיום התקופה המוארכת, גם גרמה לתובעת נזק, בכך שלא הייתה לה הזדמנות ללמוד מהטעויות שלה. ברי כי אם הייתה מקבלת קיזוז של הפיצויים מדי חודש ועוד בסכומים ניכרים, הייתה כנראה פועלת כדי להקפיד שהעבודות יבצעו ללא איחורים חוסרים וכדומה, כדי להימנע מחיוב בפיצויים כאלה בחודש הבא".
_______________________________________________
