שופט בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, יחזקאל אליהו, דחה תביעה בסך מיליוני שקלים, של בן נגד אביו שנפטר, אמו ובני משפחה נוספים במסגרת סכסוך הכולל חברות ועסקים.
השופט אליהו שדחה את התביעה הן מכוחו של המשטר הכלכלי והן לאור קבלת טענות הנתבעים להתיישנות, הורה לבן לשלם לבני משפחתו 150 אלף שקלים הוצאות משפט.
- גירושין באלפיון העליון – איך עושים את זה נכון?
- ריב בין יורשים: האם הסכם על דירה שנחתם בין אם לבנה שנפטרו היה פיקטיבי?
לטענת התובע ובמשך כ- 15 שנים בשנים שבין 1982 ל – 1996, למעט שנה אחת, עבד עם אביו המנוח בעסקים המשפחתיים והם היו מצויים בקשר יומיומי.
עוד לטענתו הוסיפו הנתבעים את שמו לחשבון הבנק שלהם ואף החתימו אותו במהלך שנת 2011 על טופס אריכות ימים בחשבונם.
בשנת 2002 אף ביקשו ממנו הוריו כי יערוך צוואה וימנה מי מהם כאפוטרופוסים לרכוש שהוא עתיד להוריש לבתו הקטינה ובכלל זה על מניותיו בחברה, זאת כדי שבמידה ויעבור מן העולם בטרם עת לא תהא לגרושתו כל גישה ולו בעקיפין באמצעות בתם המשותפת למניות החברה ולפירות שעתידים היו לנבוע מהם לידיו לאחר השלמת בניית הנכס.
לטענתו הוריו אף מימנו את הכנת הצוואה. לטענתו כל זאת עשו הוריו, כפי שמסתבר בדיעבד, כדי לטעת בו את התחושה הכוזבת לפיה הכל גלוי והאינטרסים שלו נשמרים.
לצד כל אלה, טען התובע כי לאורך השנים התקיימו יחסי משפחה נורמטיביים וסדירים בינו לבין הנתבעים שכללו מפגשים דו-שבועיים לארוחת ערב שישי ולעתים גם באמצע השבוע, ארוחות חג משותפות, ציון ימי הולדת וכיוצא בזה.
בתביעה צוין כי מהמידע שאליו נחשף לפני כתשע שנים, הסתבר לו כי חרף היותו דירקטור בחברת הבת ובעל מניות בחברה, הוא לא יודע על קיומן ולא היה חלק מלפחות ארבע אסיפות כלליות מיוחדות וישיבות דירקטוריון של מי מהחברות, ככל שהתקיימו, אשר היו אמורות לאשר החלטות מהותיות.
לטענתו לנתבעים היה אינטרס להסתיר ממנו החלטות אלו. לטענתו, הוא סמך על הוריו ולא העלה בדעתו שהם עשויים לפעול מאחורי גבו באופן שיפגע בזכויותיו. בדיעבד, ולטענתו של התובע התברר לו, כי הוריו מידרו אותו ממס' החלטות מהותיות, בין אם נערכו בעניינן אסיפות דירקטוריון ו/או אסכ"ל כמתחייב (מבלי לשתפו) ובין אם לאו.
לטענתו התרמית המתוחכמת צלחה.
לצד העדכונים השוטפים והרבים ושיתופו של התובע בעניינים שונים, עלה בידי הוריו להסתיר ממנו את ההחלטות המהותיות ביותר, אשר היתה להן את ההשפעה והרלוונטיות הגבוהים ביותר ביחס אליו.
בין השאר מניות רגילות הומרו למניות הנהלה אשר הוקצו לידי הוריו בלבד במקום לכל בעלי המניות.
בין השאר, כך טען, לאחר שהעביר מניית הנהלה שהייתה בידיו לידיה של אחותו, משום שסבר כי העברתה התבקשה ע"י בנק מממן לצורך העמדת המימון לרכישת מניותיו, גילה כי רומה. לדבריו, המציאות הוכיחה, כי כנראה לא זה הטעם שעמד בבסיס אותה העברה.
עוד גילה כי נמכרו חלקים מהחברה מבלי להעביר לידיו את חלקו וכן הוא גם לא קיבל דיבדנד וכן הוריו ריקנו את חברת הבת ע"י משיכת דיבידנדים במסווה של שכר.
השופט אליהו, שדחה את התביעה, כתב בהחלטתו כי מהותה של החברה כחברה משפחתית, בה כל בעלי המניות ללא יוצא מן הכלל הינם בני משפחה מדרגה ראשונה משפחה גרעינית, היות החברה חברת אחזקות, העובדה כי המניות הוקצו לתובע עוד בהיותו קטין ומכוח הקשר המשפחתי של האם ואביה מחייבת התייחסות שונה המשלבת בין דיני החברות לדיני המשפחה כשמעל כל אלה מרחף עקרון העל השולט וחולש על כל שיטת המשפט – עקרון תום הלב.
"מהעדויות והראיות שנשמעו לפניי", כתב השופט, "עולה באופן ברור ומפורש כי רישום המניות על שם התובע, אשר נעשה עוד בהיותו קטין, הינו פורמאלי ואין לצדו את הזכויות הנובעות מהיותו בעל מניות לרבות הזכות לניהול החברה וקבלת דיבידנדים כל עוד שני הוריו בחיים. כפי שיובהר להלן בהרחבה טענה זו המכונה על ידי הנתבעים 'המשטר הכלכלי' הוכחה בפניי בראיות ובעדויות ברורות, וניסיון התובע לסתור אותה לא צלח".
השופט הוסיף: "החלק הארי של טענות התובע התיישן תוך שהוברר וכפי שיפורט להלן בהרחבה כי שלל טענותיו הקשות בדבר, תרמית, הונאה, חוסר תום לב ושלל טענות קשות אחרות כנגד הנתבעים נעדרות כל בסיס עובדתי. כן הוכח כי העובדות לגביהן טוען התובע כי נסתרו מעינו היו בידיעתו ו/או הוא יכול היה לדעת ולעמוד עליהן בנקל וללא כל מאמץ מיוחד".
בשולי פסק הדין כתב השופט כי: "הנני מוצא לנכון להביע משאלתי כי התובע במקום להמשיך ולנהל הליכים משפטיים מול אימו, ינצל את הזמן שנותר לאימו, תבדל לחיים ארוכים, על מנת להתפייס עמה וליישר עמה את ההדורים, הזדמנות אותה החמיץ ביחס לאביו אשר נפטר בראשיתם של ההליכים".
