הרכב בתי הדין המנהליים שליד בימ"ש השלום בתל אביב-יפו, בראשות יו"ר הועדה השופט עמית יריב קיבלו ערעור על החלטת קצין התגמולים במשרד הביטחון, אגף השיקום לדחות את תביעתו של המערער להכרה בזכות, לאור קביעת קצין התגמולים כי לא מתקיים קשר סיבתי בין המחלה ממנה סובל המערער לבין תנאי השירות הצבאי. חברי הועדה פסקו על קיומו של הקשר וקבעו כי התיק יוחזר לקצין התגמולים לשם הפניית המערער לוועדה רפואית שתקבע את דרגת הנכות.
המדובר בצעיר בן 25, שהתגייס לחיל התותחנים בפרופיל 97. לטענתו בחודש נובמבר 2015 החל בקורס מפקדים במחנה שבטה, כאשר לפני היציאה לקורס בעת שהייה בשטח, סבל מעצירות של מספר ימים ולאחר מספר החל לסבול מדימום וכאב מקומי. הוא פנה לרופאים במסגרת הצבאית, ואובחן כסובל מפיסורה וטופל במשחות, דיאטה עתירת סיבים, שתיה מרובה ומספר אמבטיות ביום – אך ללא הועיל.
בשל כישלון הטיפול, הוחלט על התערבות כירורגית, והוא נותח כעבור שנה. גם לאחר הניתוח פנה מספר פעמים לחדר המיון בשל כאבים ואף אושפז בבית החולים מספר פעמים. מאז עבר מספר בדיקות ופרוצדורות בשל השתלשלות האירועים המתוארת לעיל, שהה בגימלים למעלה משבעה חודשים, ושוחרר משירותי הצבאי חמישה חודשים טרם מועד סיום שירותו הצבאי. גם לאחר שחרורו ובמשך כשנה, ישב בביתו כשהוא סובל מדימומים וכאבים קשים וגם היום הוא ממשיך לסבול.
הצעיר הגיש תביעה להכרה בזכות בטענה כי הפיסורה והסיבוך שנוצר בעקבות הניתוח לטיפול בפיסורה, נגרמו תוך שירותו הצבאי ועקב השירות וצירף לתביעתו חוות דעת רפואית של מומחה בתחום שקבע כי הצעיר היה נתון לתנאים המוכרים בספרות הרפואית כגורמים להתפתחות מצבו ובכלל זה- מאמץ פיזי קשה, ריצות רבות, שינוי בהרגלי התזונה, שהייה בתנאי שטח, היגיינה ירודה, לחץ זמנים, חוסר יכולת להתפנות כרצונו ובהתאם לצרכיו. עוד צוין כי הצעיר לא סבל טרם גיוסו מבעיות רפואיות ואלו החלו רק לאחר גיוסו.
הצעיר נבדק על ידי מומחה מטעם הקצין התגמולים של משרד הבטחון אשר ערך חוות דעת רפואית בה קבע כי אין כל אירוע חריג או תנאי שירות שגרמו למצב ממנו הוא סובל, כך שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השירות של הצעיר לבין המצב ממנו הוא סובל ודחו את תביעתו.
כאמור הצעיר הגיש ערעור על החלטת קצין התגמולים והועדה קבעה שקיים קשר בין תנאי שירותו הצבאי של המערער לבין התפתחות המחלה ממנה הוא סובל. בחקירתו הוא נשאל מדוע לא דיווח על עצירות והסביר כי מבחינתו תופעה של עצירות לא הייתה משהו מיוחד, שכן לטענתו, לוחמים נדרשים פעמים רבות לדחות את עשיית הצרכים, לטענתו, כל הלוחמים סובלים מעצירויות ואין מדובר במשהו חריג.
"מדבריו, אנו מתרשמים כי מבחינת המערער, עצירות היה דבר שסבל ממנו בשגרה הצבאית שלו כלוחם, בדומה לשאר חבריו ליחידה, ורק כאשר החל לסבול מדימום – פנה לטיפול רפואי. הסבר זה – מניח את הדעת", נכתב בהחלטה. "המערער הוא אדם צעיר, שהיה בריא טרם גיוסו לצה"ל, ולא סבל מכל בעיה דומה טרם הגיוס, הוא התגייס ליחידה קרבית, ושירת בשירות בתנאי שטח קשים ובכלל זה לחץ זמנים וקושי באיתור תנאים היגייניים להתפנות. קצין התגמולים לא הציע כל הסבר רפואי או עובדתי חלופי, שיכול להסביר את היווצרותה של פיסורה או את היווצרותה של עצירות. משכך, הערעור מתקבל. אנו קובעים, כי המערער לקה בפיסורה עקב תנאי השירות והתיק יוחזר לקצין התגמולים, לשם הפניית המערער לוועדה רפואית שתקבע את דרגת הנכות".
________________________________________________
