שופט בית משפט השלום בבאר שבע, יואב עטר, גזר 19 חודשי מאסר, על צעיר שהורשע בדרישת נכס באיומים, היזק לרכוש במזיד, גניבה והחזקת סכין. מדובר בצעיר שנכנס לשתי חנויות של אותו אדם בעיר באר שבע ואיים על בעל החנות ועובדיו במספר הזדמנויות וגנב סחורה. השופט עטר גם הורה לו לפצות את בעל החנות והעובד ב-2,500 שקלים כל אחד.
על פי כתב האישום, מדובר ברצף של עבירות שבוצעו באותו יום שתחילתן בכך שהנאשם נכנס לחנות השייכת למתלונן, איים עליו באופן מילולי כי ירצח אותו, את רעייתו ואת ילדיו. בהמשך נכנס לחנות נוספת השייכת לאותו מתלונן כשהוא מעשן סיגריה. כאשר עובד החנות ביקשו לצאת מהמקום ניפץ הנאשם את דלת הזכוכית של החנות לאחר שבעט בה. בהיותו מחוץ לחנות ובעקבות דין ודברים עם אדם שהיה שם, עזב הנאשם את המקום.
על פי המיוחס לו, חזר הנאשם למקום לאחר פרק זמן קצר כשהוא אוחז בידו בסכין גדולה, הגיע אל פתח החנות ובעודו אוחז בסכין בידו ובשלבים מסוימים אף מנופף בסכין בידו והצביע באמצעות הסכין אל תוך פנים החנות, דרש מעובד החנות, בקבוקי וודקה, מספר קופסאות סיגריות ופחיות של משקה אנרגיה. מפאת האימה שחש, מסר עובד החנות לנאשם את פריטי הסחורה הנ"ל בשקית והנאשם נטל את אותם פריטים מהמקום ובכך גנב אותם.
התביעה בטיעוניה לעונש עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים, מדיניות הענישה הנוהגת והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ועתרה לקביעת מתחם עונש הנע בין 18 חודשי מאסר בפועל לבין 36 חודשי מאסר בפועל. ביחס לענישה בתוך המתחם עמדה המאשימה על עברו הפלילי של הנאשם ועל התנהלותו וביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל ברף האמצעי של המתחם, להורות על הפעלת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו ולהשית עליו עונשים נלווים בדמות מאסר על תנאי ופיצוי. מנגד הנאשם במסגרת טענותיו לעונש, למעשה התמקד בתחושתו כי נעשה לו עיוות דין ועוול, והעלה שורה ארוכה של טענות כנגד התביעה ובית המשפט ודרש כי תיגזר עליו שנת מאסר בפועל או פחות מכך.
השופט עטר קבע כי העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות. לטענתו הוא פגע בערכים המוגנים הנוגעים לשמירה על תחושת הביטחון האישי של הציבור בכלל והמתלוננים בפרט. "למעשה", כתב השופט בגזר הדין, "המדובר בשני אירועים שונים שהתרחשו בסמיכות זמנים ומקום, האחד נוגע לאיומים המילוליים נגד אמיל והשני נוגע לשימוש בסכין ולדרישת הרכוש באיומים מעובד החנות הנוספת שבבעלות אותו מתלונן וניפוץ דלת הזכוכית של אותה חנות".
השופט הוסיף: "הנאשם עד עתה לא הפנים את הפסול שבמעשיו, אינו רואה פסול במעשיו ולא הביע כל חרטה שהיא. בגדר שיקולי החומרא נתתי משקל לצורך בהכללת שיקולי הרתעת היחיד בעניינו של הנאשם מקום בו מגיליון הרשעותיו האחרונות עולה, כי לא רק שאין מדובר במעידה יחידה, אלא במי שהפך את האלימות והאיומים לדרך חיים של ממש. נתתי משקל לכך שלא היה בסנקציות העונשיות הקודמות שהושתו עליו כמו גם במאסר על תנאי בר הפעלה בכדי להרתיע את הנאשם מלשוב לסורו זמן קצר יחסית לאחר שחרורו ממאסרו האחרון".
____________________________________________________
