שופטת בית משפט לענייני משפחה בת"א, תמר סנונית-פורר, דחתה תביעת אם להשבת בנות קטינות לפי חוק אמנת האג, למקום מושבה בטקסס בארצות הברית, זאת מאחר בין היתר השתהתה עם הגשת הבקשה. השופטת גם פסקה כי האם תשלם לאב, הוצאות משפט בסך 35 אלף שקלים. "החלטתה של האם כעבור שנתיים לפעול על פי האמנה אינה מרפאה ואינה משנה את השתלבות הקטינות בישראל", כתבה השופטת בהחלטתה.
בני הזוג נישאו זה לזו לפני כ-8 שנים ונפרדו לאחר כ-3 שנים כאשר נולדו להם בתקופה הזאת שתי בנות האחת היום כבת 7 והשנייה כבת 6. לפני כ-4 שנים פתחה האם בהליכים לפי האמנה להשבת הילדה מישראל לארה"ב וטענה כי האב לא השיב את הקטינה כדין לידיה. בית משפט אישר את הסכם גירושין בין הצדדים דבר הביא לסיומו את ההליך על פי אמנת האג.
במסגרת הסכם הגירושין קבעו הצדדים כי משמורת הקטינות תהיה בידי האם, האם והקטינות יתגוררו בטקסס ארה"ב וכי הסמכות לדון בענייני הצדדים בהמשך הינה לבימ"ש לענייני משפחה בתל אביב. כמו כן נקבעו זמני שהות במצבים שונים וחיובי מזונות.
ההסכם כלל סיכום לפיו האם תקבל טיפול אשר ימנע ממנה שימוש באלכוהול באופן מוגזם היכול לגרום נזק לקטינות והוסכם כי האם לוקחת אחריות והיא לא תצרוך אלכוהול באופן מופרז ותעביר אישור לאב המאשר כי עברה טיפול למניעת צריכת אלכוהול. למרות הסעיף שנה לאחר מכן היא נעצרה לאחר שהייתה מעורבת בתאונת דרכים עת הייתה שרויה בגילופין וברכב שהתה עימה ביתה הבכורה.
בעקבות התאונה האב הגיע לארה"ב והצדדים פנו לגישור ובהסכם נקבע כי האב ייקח את הקטינות לביקור בישראל למשך מספר חודשים כמו כן הוסכם כי האם תמסור לאב את דרכוני הקטינות. הוסכם על קשר שוטף של האם עם הקטינות מדי יום וכן הוראות לגבי בדיקת אלכוהול וסמים של האם. אולם מאז הילדות שוהות עם האב בישראל והיא ביקרה בישראל פעמיים ומזה למעלה משנה לא ראתה האם את הילדות אך מקיימת עימן קשר קבוע, רצוף וכמעט יומיומי באמצעים טכנולוגים שונים. בסוף חודש אוקטובר האחרון פנתה האם לרשויות בטקסס בדיווח לגבי אי החזרת הקטינות בהתאם לאמנת האג.
בבקשה שהוגשה בישראל טענה האם כי התקיימו כל היסודות הנדרשים על מנת לקבוע כי בוצעה הרחקה שלא כדין של הילדות ויש להורות על החזרתן לארה"ב, לטקסס, בהתאם לאמנת האג. האם טוענת כי בהתאם להסכם הגירושין קבעו הצדדים כי משמורת הקטינות תהיה אצלה. הסכם זה אושר בישראל ובטקסס. ומזה למעלה משנתיים שהו הקטינות אצל האב בישראל במסגרת חופשת חנוכה חג המולד, אולם מאותה חופשה מסרב הנתבע להחזיר את הקטינות לאימן בניגוד להסכם הגירושין, כך שהקטינות למעשה נחטפו על ידי אביהן. האם מציינת כי מזה 24 חודשים שהקטינות נחטפו על ידי הנתבע ומוחזקות בישראל בניגוד להסכם הגירושין.
- למרות משמורת משותפת האם תבעה מזונות באלפי שקלים
- אב תבע משמורת על ילדיו; ביהמ”ש: “ניכור פתולוגי קלאסי מצדו”
מנגד טען האב טוען כי הקטינות שוהות בישראל בשל תאונת דרכים שעשתה האם עת שהתה בגילופין והייתה יחד עם הבת, תוך שהאם מפרה את הסכם הגירושין בין הצדדים. בשל כך האב הגיע לארה"ב ובהמשך לאור ההליכים בארה"ב לקח עימו את הקטינות ברשות ובסמכות לישראל. האב מדגיש כי הייתה הסכמה ללקיחת הקטינות, דרכוניהן הועברו אליו וכי האם ידעה כל העת היכן הן ומקיימת עימן קשר קבוע. עוד נטען על ידו כי הילדות השתלבו באופן מלא בישראל. נמצאות בישראל מזה כשנתיים באופן קבוע, פוקדות מסגרות חינוכיות בישראל, חיי החברה שלהן בישראל, הן הולכות לחוגים וקשורות למשפחתו של האב.
בהחלטתה קבעה השופטת כי אכן מקום המגורים הרגיל של הילדות היה עם אימם בארה"ב בטקסס. אולם, האם לא הצליחה להוכיח, כי היה מועד ממנו ניתן לראות את אי החזרת הקטינות לארה"ב, והעלתה מספר טענות לגבי מועדים שונים במהלך ההליך.
"שוכנעתי", כתבה השופטת, "כי התובעת השלימה עם מעבר הקטינות לישראל ובהמשך השלימה מפורשות שישהו אצל האב, בישראל. במהלך שנתיים התנהלות התובעת באופן מפורש ומשתמע הוא כי השלימה עם המעבר של הקטינות לישראל".
השופטת הוסיפה: "החלטתה של האם כעבור שנתיים לפעול על פי האמנה אינה מרפאה ואינה משנה את השתלבות הקטינות בישראל. מאחר והחריג בסעיף 12 לתוספת לאמנה מעביר את מרכז הכובד להשתלבות ושעה שהוכחה השתלבות הקטינות בישראל – גובר החריג על הכלל. בסופו של יום האם לא נתנה דעתה ולא התייחסה באופן מספק לעובדה שהאב הוכיח כי הקטינות השתלבו באופן מלא בכל היבטי חייהן בישראל. על כן אני מקבלת את טענת האב כי מתקיים גם החריג הקבוע בסעיף 12 לאמנה, וכי לאחר שחלפה שנה מעת הגיעה הקטינות לישראל ומאחר והוכח כי הקטינות השתלבו בישראל, אין לצוות על החזרתן לארה"ב".
_______________________________________________
