שופט בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, ארז שני, דחה תובענה של אב, שריצה עונש מאסר בכלא ודרש לבטל או להפחית את המזונות שהוא משלם לשלושת ילדיו. על פי פסיקת ביהמ"ש, שחרורו של האב מבית הסוהר הובילה לעלייה בשכרו ומשכך שינוי הנסיבות פועל לרעתו. לצד החלטתו, חייב השופט את האב בתשלום הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים.
המדובר באב לשלושה ילדים, אשר חויב בין השאר במזונות בסך 3,600 שקלים לחודש. בפנייתו לביהמ"ש הוא דרש לבטל כליל את חיוב המזונות, תוך הותרת השתתפות בהוצאות חריגות ואשר הסכים בסיכומיו, בבחינת סעד חלופי, כי בית המשפט יורה אולי רק על הפחתת חיוב המזונות.
לטענת התובע, עת נקבעו המזונות, ריצה האב מאסר בשל ביצוע עבירות מין שלא בקטינים. הוא חי עם בת זוג ושהה עם ילדיו 42% מהזמן, כיום הוא שוהה עם ילדיו פעמיים בשבוע כולל לינה וכן כל סוף שבוע שני, עד יום א' בבוקר, ואין לראות בשינוי זה שינוי שאינו מהותי או צפוי.
שכרו של התובע תמורת 10 שעות עבודה עומד על 8,500 שקלים נטו ויש לו חובות בסך 55 אלף שקלים אותם צבר בתקופת מאסרו. לטענתו, יש לראות את האם כמשתכרת 12 אלף שקלים נטו והצהרותיה על הכנסותיה בסך 3,500 שקלים או 9,000 שקלים נמצאו כוזבות.
לשיטת האב, הוכח כי בכל חודש מועבר לחשבונה הפרטי סכום של 10 אלף שקלים. הכנסת האם בתוספת המזונות מביאה אותה להכנסה פי 3 ומעבר מן ההכנסה שנותרת בידי האב לצורך היות צורכי הקטינים בביתו.
מנגד, טענה האם כי לא חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק התובענה, ואם חל שכזה, אין הוא פועל אלא לרעת התובע. הסך הפסוק הינו כשלעצמו בגדר סך מקפח. האם צירפה מסמכים מהם עלה כי "שכרה" כעצמאית אכן כ-10-9 אלף שקלים ולדבריה לתובע גם רכב לעבודתו כששווי השימוש בו 2,850 שקלים לחודש.
השופט שני דחה את תובענת הגבר לאחר שלא מצא כי חל שינוי נסיבות בלתי צפוי, וכך יכול היה התובע לסבור מלכתחילה.
"כפי הנטען על-ידי התובע", כתב השופט בהחלטתו, "היה הוא אסיר לעת בה ניתן פסק הדין למזונות. שיעורם הזעום של המזונות אשר הפחתתם וביטולם נדרשת על-ידי התובע הם, מן הסתם, תשקיף מעמדו של התובע כאסיר נטול הכנסות. אם תרצה תאמר, כי כל זמני שהות שהם לאחר תום המאסר, בבחינת 'שינוי נסיבות' הם. ברור כי בהעדר טעם כבד משקל אשר לא נכח ואינו נוכח, יזכה האב לזמני שהות עם ילדיו, לאחר שחרורו מן המאסר והעובדה כי זמני שהות אלו יהיו, כנפוץ, גם כוללים לינה באמצע השבוע, אינה בגדר הבלתי צפוי".
השופט שני הוסיף: "לטעמי, סך המזונות הזעום המשולם לאם ה'מרכזת', משקף מראש התחשבות בהיות זמני השהות נרחבים. אין עורר כי התובע עבר מאפס הכנסות כמעט, כאסיר, לשכר בן כ- 8,500 שקלים, כטענתו. 'קפיצת' שכר שכזו, לאמור 150% ויותר משכר המינימום, יכול ותיחשב כבלתי צפויה, אלא שהיא פועלת לרעת התובע, שהרי הוא זה המבקש ביטול המזונות או הפחתתם. למעשה, כאשר זוכה התובע גם לרכב צמוד ממקום עבודתו, מדובר בשווי אמיתי של חיסכון בדמי ביטוח, אחזקה, דלק וכן באובדן ערך, אשר גובהם למעלה משווי השימוש המנוכה למס – בגובה 2,850 שקלים. כך או אחרת, ניתן בקלות להעריך את שווי הכנסת האב עם תחשיב הרכב ביותר מ-10 אלף שקלים".
________________________________________
