בימים אלה, אנחנו עדים למסע תקשורתי מתוזמר ומתוזמן היטב, המתבצע על ידי ארגוני נשים ועל ידי גורמים שונים הסבורים ככל הנראה, שיש בידם להשפיע על גורל התיק של ירין שרף, ועל אופי כתב האישום שיוגש כנגדו, בסופו של יום, בעוד ארגונים שונים מפעילים בימים אלה לחץ אדיר על הפרקליטות, לשנות את העבירה שיוחסה ליאיר שרף, כך שזה יואשם בעבירה של אינוס, מבלי שאף גוף כזה ו/או אחר, קיבל לידיו את חומר החקירה, מה שלא מפריע לאותם גופים, לצאת בהצהרות מפוצצות חסרות כל בסיס ראייתי, הצהרות שאין מאחוריהן דבר וחצי דבר, פרט להפצת אג'נדה מגמתית.
לכתבות האחרונות של עו"ד יסלוביץ:
- ביהמ”ש הורה להעביר לסנגור רשימת תיקים בהם לא הוגשו כתבי אישום בשל עבירות בחו”ל
- בת הזוג הודתה שבדתה אונס: “כעסתי עליו, לכן התלוננתי”
חמור מכך, בקבוצות שונות בפייסבוק, יש מי שמצא לנכון להטיח ביקורת קשה ופרסונלית, על מי שהעז לייצג את יאיר שרף, ואף להעביר עליו ביקורת קשה ביותר שירדה לפסים אישים ובלתי מקצועיים בעליל.
כמי שמייצג בתיקי עבירות מין, הנני חש לא פעם, שארגוני הנשים סבורים שהם אלה המנהלים את המשפט, בעוד אלה סבורים שהם בגדר שחקן משמעותי, אם לא שחקן מפתח בזירה המשפטית ובאם חלילה לא נשמע כולם של הארגונים הללו אז לא נעשה משפט צדק- ולא כך הדבר.
אל לנו לאפשר לארגוני הנשים לנהל את המשפט, מה שעלול להביא לקבלת החלטות שגויות שיש בהן בכדי לעמוד בניגוד ליסודות שנקבעו בשיטתנו המשפטית.
נהיר הוא, כי תיקי עבירות מין, צבועים בצבעים שונים ומשונים, ולא בצבעים ברורים של שחור ולבן, בעוד כל תיק של עבירות מין בנוי מגרסה כנגד גרסה, ועל בית המשפט לקבוע ממצאי מהימנות על בסיס חקירות העדים, ועל בסיס מארג הראיות המוגש לבית המשפט, וזאת ברגישות ובמקצועיות מבלי להיות מושפעים מרעשי רקע, הבוקעים מארגונים המנסים פעם אחר פעם, ככל יכולתם להשפיע על גורל המשפט, בעוד גם לשון המחוקק אינה מעניינת את אותם גופים כהוא זה.
חוק העונשין קובע (סעיף 345 (א)) כי עבירת האינוס יכולה להתבצע בין היתר אימתי כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה; או (4) תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית.
הנה כי כן, בהתאם ללשון החוק באם הקטינה הציגה את עצמה כמי שגילה הינו 14 בהחלט יש לפרקליטות קושי רב ואינהרנטי, להאשים את יאיר שרף בעבירה של אינוס ואין זה מפתיע שהפרקליטות הגיע לכלל החלטה, להאשים את יאיר שרף בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה בלבד ולא בעבירה של אינוס.
האפשרות היחידה שנותרה לפרקליטות להאשים את יאיר שרף בעבירה של אינוס הינה באם הקטינה היתה במצב של חוסר הכרה אך באם המצב הקוגנטיבי של הקטינה היה תקין, גם במצב זה לא ניתן יהיה להאשים את יאיר שרף בעבירה של אינוס.
בתיקי עבירות מין הדבר היחיד שאמור להיות לנגד עיני הפרקליטות, הינו מארג הראיות שנאסף בתיק, בעוד אל לנו לאפשר לארגונים השונים המנסים לקבוע מסקנות ולייצר ״עובדות״, להוביל את הפרקליטות, להגיע לכלל מסקנה שגויה שהינה פועל יוצא מהפעלת לחץ תקשורתי מתוזמר.
אל לה לפרקליטות לקבל החלטות שכל העומד מאחוריהן הינו הניסיון להפיס את דעת הקהל הציבורית בעוד החלטה באיזה עבירה, יש להאשים נאשם כזה ו/או אחר הינה בגדר החלטה המתקבלת ברעד ובתחושה של אחריות ולא בגדר החלטה המתקבלת כיאה לתוכנית ריאלטי כזאת או אחרת ואין זה משנה באיזה נאשם אנחנו עוסקים.
