לבית המשפט העליון, הוגשה הודעת ערעור בעניינם של איתמר שמעוני, לשעבר ראש עיריית אשקלון, ואנשי העסקים יואל דוידי ומשה פונטה.
הערעור מופנה כלפי שני רכיבים בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, האחד, זיכויים של איתמר שמעוני ומשה פונטה מעבירת שוחד והרשעתם בעבירה של מרמה והפרת אמונים תחתיה. השני, זיכויו של משה פונטה מעבירת שוחד באישום אחר.
בנוסף, הוגש ערעור על קולת עונשו של משה דוידי.
כזכור, בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את איתמר שמעוני בקבלת שוחד, וכן בעבירות של מרמה והפרת אמונים והלבנת הון, והשית עליו עונש של 4 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 400 אלף שקלים.
יואל דוידי הורשע בעבירה של מתן שוחד ונידון לעונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
פונטה הורשע בשתי עבירות של הפרת אמונים, ונידון לעונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
ברקע לכתב האישום שהוגש נגד שמעוני ואחרים עמדו הסכמי פיצוי עליהם חתם איתמר שמעוני, בהיותו ראש עיריית אשקלון, עם שתי נשים שטענו כי פגע בהן מינית.
סך כל הוצאותיו של שמעוני בקשר עם הסכמי הפיצוי עמד על למעלה ממיליון שקלים, סכום אותו ביקש לממן ממקורות חיצוניים.
את משימת גיוס הכספים הטיל שמעוני על אחיו, עופר, ועל חברו הקרוב משה פונטה.
על פי כתב האישום, כספים אלו גויסו בחלקם מיזמים בעלי אינטרסים בעיר אשקלון בידיעתו של שמעוני. בנוסף, ייחס כתב האישום לשמעוני קבלת 575 אלף שקלים, מבלי שבירר את מקורו, ומבלי שווידא שלא מדובר בגורמים אשר קיים פוטנציאל כי יידרש להחליט בעניינם כראש עיר.
במסגרת הערעור מבקשת הפרקליטות מבית המשפט העליון להרשיע את שמעוני ופונטה בעבירות שוחד.
בערעור נטען, כי בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי עצמו, לפיה ברור היה לשמעוני – "שלא ניתן לשלול שביום מן הימים ייוצר מצב שבו יידרש לדון בעניינו של מגנזי" – מתקיימת עבירת השוחד בנסיבות של "שלח לחמך".
הפרקליטות טוענת, כי מדובר בכרסום בהלכות הברורות של בית המשפט העליון שנקבעו בעניין זה במהלך השנים בכל הקשור לעבירת השוחד בנסיבות של "שלח לחמך". במקום זאת, החיל בית המשפט המחוזי בנסיבות האמורות את העבירה של מרמה והפרת אמונים, ובכך טעה לעמדת המדינה.
בנוסף, מערערת הפרקליטות בנוגע לאישום נוסף, בו זוכו פונטה ושרון מילר מעבירות שוחד.
בית המשפט המחוזי קבע, כי מילר העביר לפונטה, חברו הקרוב ואיש סודו של שמעוני, סכום של 75 אלף שקלים, לבקשתו של פונטה.
את הכסף, כך נטען, העביר פונטה לידי שמעוני לצרכיו האישיים של שמעוני, כאשר מילר מודע לעובדה זו, ולאחר שהוא נאלץ לקחת הלוואה לצורך העברת הכסף.
טרם העברת הכסף, ביולי 2015, חברו מילר ופונטה יחדו כדי לקדם ביניהם מיזם עסקי בתחום ההתחדשות העירונית באשקלון.
בית המשפט קבע, כי מסמך המציג את העברת הכסף כהסכם הלוואה בין השניים – מסמך שערך פונטה כחודשיים לאחר ההעברה – הוא מסמך כוזב, שנערך על רקע פרסומים על חקירת משטרה צפויה, ולכן מדובר בהעמדת כסף שיכול להיות טובת הנאה.
עם זאת, קבע בית המשפט כי "האינטרסים של מילר באותה עת אמנם החלו להתגבש, והם הוגדרו לכיוון של התחדשות עירונית, אך ספק אם בשלב זה ניתן להתייחס לאינטרסים הללו כאינטרסים מגובשים דיים". אשר על כן, זיכה את השניים מעבירות השוחד שיוחסו להם.
מכאן הערעור על רכיב זה, במסגרתו מבקשת הפרקליטות מבית המשפט העליון להרשיע את פונטה בעבירת שוחד. הפרקליטות טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה טעות משפטית, שעניינה עצם הדרישה לקיומם של אינטרסים "מוחשיים", "מגובשים דיים", שרק בהם יש כדי לספק את יסוד ה"בעד" של נותן השוחד.
דרישה זו, לעמדת הפרקליטות, היא דרישה חדשה, שלא תואמת את פסיקת בית המשפט העליון.
החלק השלישי בערעור נוגע לעונש שנגזר על יואל דוידי, שהורשע במתן שוחד בהיקף של 150 אלף שקלים לאיתמר שמעוני ולאחיו עופר שמעוני. דוידי נידון לעונש של תשעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
בהודעת הערעור נכתב, כי דוידי, יזם עתיר אינטרסים כלכלים בעיר אשקלון ונחוש לקדם את מיזמיו הרבים מול העירייה, נקט במהלכים מודעים ומחושבים על מנת להתקרב לשמעוני, ראש העיר, באופן שיסייע לעסקיו.
במסגרת זו, התקרב דוידי לעופר, אחיו של שמעוני, הפעיל את עופר מול שמעוני, ונענה לבקשת עופר להעביר לו 150 אלף שקלים שמיועדים לשמעוני. הכל, תוך הסוואה מתוחכמת של המהלך כתשלום עסקי לגיטימי, ותוך קבלת תמורות שונות משמעוני, הנוגעות לקידום עסקיו של דוידי.
הפרקליטות טוענת בהודעת הערעור, כי עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות רחוק מלהלום את חומרת העבירה, נסיבות ביצועה ומידת אשמתו של דוידי, ואינו עולה בקנה אחד עם פסיקתו הברורה והמפורשת של בית המשפט העליון.
לעמדת המדינה, טעותו העיקרית של בית המשפט המחוזי היא בקביעת מתחם ענישה שתחתיתו במאסר שאינו לריצוי מאחורי סורג ובריח. כמו כן, העונש שהוטל על דוידי אינו נותן ביטוי הולם לעמדתו הברורה של המחוקק, אשר הכפיל את העונש הקבוע בצד העבירה של מתן שוחד, והוא אף רחוק מהעברת המסר ההרתעתי הנדרש בעבירה זו.
