שופט בית המשפט השלום בנתניה, גיא אבנון, הרשיע אסיר בעבירת החזקת סכין בכלא, למרות שהאסיר טען כי מדובר רק בסכין חיתוך. השופט אבנון כתב בהחלטתו על הסכין שנתפס אצל הנאשם: "לא אותיר את הקורא במתח: החפץ שהוצג בדיון הוא החפץ שנתפס מאת הנאשם, ועל משקל 'נראה כברווז, מגעגע כברווז והולך כברווז – הוא ברווז'".
על פי כתב האישום, במועד האירוע היה הנאשם עצור במשמורת שב"ס, בבית סוהר "רימונים" והחזיק הנאשם בלהב של סכין יפני שהוסלק בפנקס טלפונים אותו נשא על גופו. לפיכך יוחסה לנאשם עבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין.
הנאשם כפר בכתב האישום ואמר כי אין המדובר בהחזקת סכין, גם על פי ההגדרה. לדבריו החפץ לא היה מוסתר, הוא לא ניסה להסתיר אותו ולא נעשה בחפץ כל שימוש פוגעני. האסיר הוסיף לטעון לאורך ההליך שאין מדובר בסכין וכי אין חוות דעת הקובעת כי מדובר בסכין. יחד עם זאת הוא הודה שהחזיק את החפץ.
השופט אבנון כתב בהחלטתו כי סעיף 184 לחוק העונשין מגדיר מהו "סכין". על פי ההגדרה מדובר בכלי בעל להב או כלי אחר שמסוגל לדקור או לחתוך.
השופט התייחס לשיח שהתקיים בין הסנגור לשוטר שקבע כי מדובר בסכין. הסנגור, כך מתואר, ביקש לברר עם השוטר מנין קנה סמכות חוקית לקבוע כי החפץ הוא סכין. וזה ענה כי לגבי סכין, שוטר שהוא וותיק יכול לראות את החוק ולרשום את זה וזה מקובל.
"תשובתו של השוטר מקובלת עליי", כתב השופט אבנון בהחלטתו. "הגדרת מוצג כסכין איננה מחייבת הסמכה משטרתית מיוחדת, וממילא חוות דעתו כי מדובר בכלי בעל להב המסוגל לדקור או לחתוך – לא נסתרה על ידי ההגנה. זאת ועוד: בית המשפט יכול להתרשם מהמוצג באופן עצמאי. החפץ נראה כמו סכין, בעל תחושה פיזית של סכין, משקל של סכין, ניתן לחוש ואף להבחין בעין בלתי מזוינת בקצה הלהב המחודד. מכאן, ברי כי מדובר בסכין כהגדרתו בסעיף 184 לחוק העונשין".
____________________________________________________
