לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוגש ערעור על קולת עונשו של ליאור אסולין, בגין הרשעתו בסחר בסמים ובהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. אסולין, הורשע ב- 30 עבירות של סחר בסמים ובית משפט השלום גזר עליו 19 חודשי מאסר בפועל. בערעור נטען כי "ריבוי מעשי העבירה שביצע אסולין, כמו גם עברו הפלילי והעובדה כי המשיך לצרוך סמים גם לאחר שהודה והורשע, מחייבים השתת מאסר מותנה משמעותי, שיהיה בו כדי להרתיע אותו מלחזור לסורו".
על פי כתב האישום המתוקן, שהוגש נגד אסולין, גמלה החלטה בליבו של המשיב לסחור בסמים מסוכנים. לאור האמור בין החודשים פברואר לאפריל 2018, החל המשיב להציע סמים למכירה באמצעות ערוץ ה"טלגראס" (שביישומון "טלגרם"). בתקופה הרלבנטית המשיב קיבל עשרות פניות מעשרות לקוחות שביקשו לרכוש ממנו סמים, והוא הוציא לפועל את עסקאות מכירת הסמים כאשר היה מגיע אל הלקוחות, בין היתר, באמצעות קטנוע, ששימש אותו באותה עת במסגרת עבודתו כנהג בחברת שליחויות או באמצעות מי מטעמו.
בחודש שעבר נגזר דינו של אסולין בביהמ"ש השלום בתל אביב לאחר שהודה והורשע בשלושה תיקים של סחר בסמים. הוא נידון ל-19 חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי למשך חצי שנה. ביהמ"ש הכריז עליו כסוחר סמים והורה על חילוט 2,790 שקלים שנתפסו אצלו וכן את הקטנוע עליו רכב.
בהודעת הערעור נכתב כי העונש, שהושת עליו, נוטה לקולא "באופן מופלג", המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לשיטת הפרקליטות, העונש אינו מגלם את משנה החומרה, הנודעת לעבירות שעבר אסולין.
עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא כשקבע כי המשיב פגע בערכים המוגנים רק בעוצמה בינונית, כמו גם בקביעת מתחם העונש ההולם. בית משפט השלום, אומרים בפרקליטות, שגה כאשר השית על המשיב מאסר מותנה קצר, כאשר נמנע מלהשית על המשיב רכיבי פסילה בפועל וקנס כספי.
|כאשר עסקינן בסוחר סמים", נכתב לביהמ"ש, "אשר במשך חודש ימים הצליח לבצע 30 עסקאות סחר בסמים! וכאשר הפסקת הפעילות העבריינית נעשית רק לאחר שנתפס על ידי המשטרה ולא חלילה לאחר שהבין והפנים בכוחות עצמו את הפסול במעשיו, הרי שמידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה משמעותית".
"המערערת", נכתב עוד, "סומכת ידה על קביעת בית משפט קמא, במסגרת גזר דינו, כי המשיב לא ביצע, הלכה למעשה הליך טיפולי שיקומי, ותחת זאת המשיך בסורו, כאשר מסר בדיקות שתן עם ממצאי סם ונפתח בעניינו תיק חקירה חדש, בגין עבירת סמים אשר ביצע לאחר שהודה והורשע בבית משפט קמא בעבירות מושא הערעור דנא. בנסיבות אלו, צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי לא מתקיים שיקול השיקום… משכך לא היה מקום לשקול נסיבה זו כדי לסטות לקולא בתוך מתחם העונש ההולם או מתחתיו".
