הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת את דפוסי המגורים של צעירים בישראל לשנת 2018 ומהם עולה כי הצעירים בישראל מעדיפים להמשיך ולהתגורר אצל ההורים עד גיל מאוחר יחסית ומתחתנים מאוחר יותר מבעבר. הנתונים גם מגלים כי במגזר הערבי חלה ירידה במספר הילדים למשפחה ואילו במגזר היהודי דווקא חלה עליה. בהשוואה למדינות ה-OECD ממוצבת ישראל בתחום זה במקום טוב באמצע.
על פי הנתונים, בין השנים 2000-2018 עלו מחירי הדירות פי 2.1. כמו כן, בין השנים 2003 ל-2018 עלתה ההוצאה החודשית לדיוק למשקי בית הגרים בשכירות פי 1.9. נתונים אלו עשויים להסביר את הנטייה של ישראלים צעירים רבים להמשיך ולהתגורר עם הוריהם.
בשנת 2018 גרו במשקי הבית בישראל כ-1.96 מיליון צעירים בגיל 34-18. מחציתם, כ-978 אלף, גרו עם הוריהם, ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם. כ-830 אלף (42%) גרו עם משפחה משלהם (עם בן/בת זוג ו/או עם ילדיהם), וכ-127 אלף (%7) גרו ללא משפחה במשק בית לא-משפחתי – לבד או עם שותפים.
בין השנים 2000 ו-2018 חלה עלייה באחוז הצעירים הגרים עם הוריהם (ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם), ובמקביל, ירידה באחוז הצעירים הגרים עם משפחה משלהם. תופעה זו התלוותה לדחיית הנישואין הראשונים לגיל מאוחר יותר. דפוסים אלו נצפו הן באוכלוסייה היהודית והן בערבית, ואולם, באוכלוסייה הערבית השינויים היו מהירים יותר.
עוד עלה מהנתונים כי כ-96% מהצעירים שגרו עם הוריהם, ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם, היו רווקים וכי אחוז הגברים הצעירים שגרו עם הוריהם היה גבוה מאחוז הנשים הצעירות (56% ו-44%, בהתאמה).
עם העלייה בגיל, יש ירידה באחוז הצעירים שגרים עם הוריהם: כ-83% מבני 24-18 גרו עם הוריהם לעומת 13% מבני 34-30.
אחוז הגברים הערבים בני 34-25 שגרו עם הוריהם היה גבוה פי 1.6 מאחוז הגברים היהודים. בדומה, נשים ערביות בנות 29-25 גרו עם הוריהן בשיעור גבוה פי 1.2 מנשים יהודיות, ובגיל 34-30 – בשיעור הגבוה פי 1.4.
אחוז הצעירים בני 34-25 הגרים עם הוריהם, עמד על כ-32% מהגברים ועל כ-18% מהנשים בישראל. בהשוואה למדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת יחסית באמצע. האחוז הנמוך ביותר נמצא במדינות סקנדינביה (פחות מ-10% מהגברים, ופחות מ-5% מהנשים), ואילו האחוז הגבוה ביותר נמצא באיטליה, סלובקיה ויוון (יותר מ-50% מהגברים ויותר מ-40% מהנשים).
דפוסי מגורים של צעירים לפי השכלה ותעסוקה
צעירים בני 34-25 בעלי השכלה גבוהה יותר גרו פחות עם הוריהם ויותר במשקי בית לא-משפחתיים וכזוגות לא-נשואים במגורי יחד. כך בקרב צעירים שסיימו 13 שנות לימוד ומעלה, בהשוואה לאלו שסיימו עד 12 שנות לימוד, וכן בקרב בעלי תואר אקדמי בהשוואה ליתר הצעירים.
בני 34-25 בלתי מועסקים גרו יותר עם הוריהם (36%), בהשוואה למועסקים (23%) ולאלו שאינם בכוח העבודה (28%).
בני 34-25 שלא השתתפו בכוח העבודה גרו בשיעור הגבוה ביותר עם משפחה משלהם (67%; מרביתם נשים ערביות או גברים חרדים), אחריהם המועסקים (66%), ובפער גדול, הבלתי מועסקים (55%).
שינויים מתחילת שנות ה-2000
על פי הנתונים שינויים בדפוסי הנישואין, הגירושין והפריון הביאו לשינוי בדפוסי המגורים של האוכלוסייה כולה ובפרט של הצעירים. החל משנת 2000 חלה עלייה בגיל הנישואין, העלייה הייתה גבוה יותר בקרב כלות מאשר בקרב חתנים, ובאוכלוסייה המוסלמית יותר מאשר באוכלוסייה היהודית. במקביל, באותן שנים נמשכה גם הירידה בהיקף הנישואין בשתי האוכלוסיות. באחוז המתגרשים בגילים הצעירים באוכלוסייה היהודית חלה ירידה, ואילו באוכלוסייה המוסלמית חלה עלייה.
בנוסף לכך, רמות הפריון באוכלוסייה הערבית ירדו באותה תקופה, עד כדי ירידה של כ-1.3 ילדים בממוצע לאישה, ואילו באוכלוסייה היהודית חלה עלייה של כ-0.5 ילדים לאישה בממוצע. בקרב הנשים היהודיות והערביות, נמשכה באותה תקופה העלייה בגיל האם בלידה ראשונה.
הנתונים בהודעה מתייחסים לשנת 2018. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרים כי ניתן לצפות כי בעקבות מגפת הקורונה, אחוז הצעירים הגרים בבית הוריהם יעלה, בגלל קשיים כלכליים, דחיית נישואין או למידה מרחוק של סטודנטים. ואכן, בשנת 2020 נצפתה עלייה קלה במגורים עם ההורים בקרב צעירים בני 34-18 (ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם) (מ-50.3% בשנת 2019 ל-51.5% בשנת 2020), ובעיקר בקרב בני 24-18 (מ-84.0% ב-2019 ל-85.9% בשנת 2020). אחוז הצעירים שגרו במשקי בית לא-משפחתיים נשאר דומה.
