קפטן הפועל חולון לשעבר, שלומי הרוש, מגיב לתביעת הדיבה שהוגשה נגדו על ידי הקבוצה והמנכ"ל רועי דבורה, בהיקף של 1.2 מיליון שקלים, וטוען כי מדובר בתביעת השתקה. בכתב ההגנה שהגישו באי כוחו, עוה"ד בן ואדם קרפל, הם טוענים כי מאפייני התביעה שהוגשה נגדו מתיישבים עם מאפיינים של תביעת השתקה שתפקידה להרתיע ולהפחיד אותו. "מדובר באמירה ברורה ונוקבת כלפי עובדים להיזהר מהתבטאות נגד מעסיקיהם, גם אם התנהלותם ברוטאלית ובלתי מוסרית לדעתם", נכתב לביהמ"ש.
עניין תביעות ההשתקה אמנם עדיין לא קיבל הגדרות בחוק הישראלי, אך בשנים האחרונות מתרבות הפסיקות בעניינים הנושקים לנושא ולאט לאט נקבעות מסגרות שיעזרו לפסוק לפיהן בעתיד. רק בחודשים האחרונים יצאו מספר פסיקות של שופטים על כך שישנן תביעות שניתן לסווגן כתביעות השתקה כבר בתחילת הדרך ולסלקן על הסף, אך עושה רושם שעד שהדברים ייכנסו רשמית לספר החוקים ויגדירו בדיוק מתי גוף גדול מנסה למעוך אזרח פשוט עם תביעה חסרת ביסוס ומאיימת, הדרך עדיין רחוקה.
דרישה לפיצוי מופרז
עושה רושם כי אבן הדרך הבאה בדרך להגדרת "תביעת השתקה" בחוק, תביעת הדיבה שהגישו הפועל חולון והמנכ"ל שלה, רועי דבורה, נגד שחקן הקבוצה בעבר שלומי הרוש על לא פחות מ-1.2 מיליון שקל, וכל זאת בעקבות מספר ראיונות שבהם טען כי הקבוצה ודבורה עשו לו "תרגיל מלוכלך".
בכתב ההגנה שהוגש השבוע לבית משפט השלום בתל אביב מבקשים באי כוחו של הרוש לקבוע כי מדובר בתביעת השתקה, מפני שהיא עומדת, לטענתם, בארבעת המאפיינים של תביעת השתקה. בדבריהם מסתמכים עו"ד בן ואדם קרפל על הפסיקה של השופטת ניצה מימון-שעשוע בבית משפט השלום בפתח תקווה בתביעה של חברת העגלות בוגבו נגד רבקה שמס, שנדחתה על הסף מפני שנמצאו בה ארבעת המאפיינים.
גם בסיפור של הרוש וחולון עושה רושם שהם חוזרים, לפחות לפי כתב ההגנה. קודם כל הסכום. הקבוצה ודבורה תובעים סכום של 1.2 מיליון שקלים, "מופרך ומופרז" על פי כתב ההגנה, שם מוזכר כי הסכום הגבוה שנפסק אי פעם בישראל על תביעת דיבה עומד על 650 אלף שקלים.
תביעה בלי סיבה
המאפיין השני הוא פערי הכוחות בין הצדדים. פה אין צורך להעמיק כדי לדעת שקבוצה שעל פי כתב ההגנה נהנית מתמיכה עירונית נדיבה ומשלמת משכורות של למעלה ממיליון וחצי דולר בשנה, היא מעט יותר גדולה וחזקה משחקן כדורסל טוב, אך לא כזה שהשתכר במיליונים במהלך הקריירה שלו.
לטענת הרוש גם הסעיף השלישי של מאפייני תביעות השתקה – טענות סרק – מתבטא בתביעה של חולון ודבורה, ואפילו בצורה מצחיקה. הקבוצה והמנכ"ל שלה דורשים בתביעה כי הרוש יתנצל על דבריו מעל הפלטפורמות שבהן אמר את הדברים. אלא שגופי התקשורת שפרסמו אותם (הארץ, מאקו, ספורט 1) כלל לא נכללים בתביעה. מעבר לזה, הרוש טוען כי לקבוצה אין כלל סיבה לתבוע אותו, מכיוון שהדגיש בכל הראיונות כמה הוא אוהב אותה, ושהבעיה שלו היא רק עם אדם אחד – דבורה.
המאפיין הרביעי, פוטנציאל הרתעה להתבטאות חופשית, מתבטא לטענת עו"ד קרפל, בכך שמדובר באמירה ברורה ונוקבת כלפי עובדים להיזהר מהתבטאות נגד מעסיקיהם, גם אם התנהלותם ברוטאלית ובלתי מוסרית לדעתם.
תביעת הדיבה של הפועל חולון ודבורה נגד הרוש היא למעשה רק תביעת לווין לתביעה המרכזית שהגיש הרוש, שחקן בית של הפועל חולון ששיחק כמעט את כל קריירת הבוגרים שלו במועדון, לאחר שחרורו המפתיע בקיץ.
בכתב ההגנה נוגע הרוש גם בענייני התביעה הראשית, וסוקר מעט את רצף האירועים שהובילו לשחרורו. הכל התחיל בחוזה חדש, שלטענת נחתם ללא שהוא מערב סוכן, לאחר שדבורה שכנע אותו שכך יעזור למועדון לחסוך כסף. לטענת הרוש, דבורה אמר לו כי מדובר בשינויים מינוריים בלבד מהחוזה הקודם שלו, אך לא התעכב על סעיף שלמעשה איפשר לקבוצה להיפטר ממנו במידה ואחד הבעלים עוזב ולא בסעיף חד צדדי (שלפיו רק הרוש יכול ליזום שחרור) עם שני הבעלים עוזבים.
ברגע שאחד הבעלים, שלמה אייזיק, הודיע על עזיבתו, מיהרה הקבוצה לקפוץ על הסעיף בחוזה ולשחרר את הרוש. אלא שלא בטוח שאייזיק בכלל עזב, כי לפי גורם המעורה בעולם הכדורסל ובחולון בפרט, הוא עדיין מגיע לכל המשחקים, יושב צמוד לשותפו לשעבר והבעלים הנוכחיים, איתן לציאנו, וחברה שהוא חלק מהבעלים שלה היא הספונסר הראשי של הקבוצה.
"נעצור ונשאל: נניח שזה, רק זה, היה הסיפור; סיפור על מנכ"ל מועדון כדורסל מוכר, אשר שינה סעיף – בחוסר- תום לב קיצוני שחוצה את גבולות ההטעיה – ובתוך -כך פגע כלכלית בשחקן תמים שנתן בו אמון מלא. נניח", שואלים עו"ד קרפל בכתב ההגנה, ועונים מיד: "האם לגיטימי שהנתבע ישיב לשאלות כלי-התקשורת ויספר שהתנהגו כלפיו בצורה "מלוכלכת"? ברור שכן".
עכשיו נצטרך לחכות לדיון הראשון בתיק כדי לדעת האם גם התיק הזה יצטרף לבוגבו וחבריהם ונעשה עוד צעד קטן בדרך להגדרה בחוק של התופעה השלילית הזו.
_______________________________________________________________
