שופט בית משפט השלום בראשון לציון, גיא אבנון, הורה על ביטול צווי העיקול שהוצאו על שתי דירות לחילוט בשווי עבירה, זאת בגין לקיחת שוחד בדמות ארון קודש, שניתן לבית כנסת בו מתפללים הצדדים לעבירה. השופט קבע כי גם אם יורשע המשיב, לא ניתן יהיה לחלט את שוויו של ארון הקודש מתוך רכושו.
המדובר בחשד לשוחד שניתן בדמות ארון קודש שנמסר לבית הכנסת בו מתפללים נותן השוחד ומקבל השוחד. המדינה ביקשה להמשיך לתפוס את דירותיו של החשוד, על מנת לחלט מהן בבוא העת את שוויו של ארון הקודש – 250 אלף שקלים כשבשלב זה המדינה לא מעוניינת בשלב זה לתפוס את ארון הקודש עצמו. תיק החקירה עצמו, מצוי בשלבים מתקדמים מאד של שימוע בפרקליטות מחוז ירושלים.
לטענת המדינה, יש לפרש את הוראות החיקוק ככאלה שנועדו לאפשר למדינה לחלט רכוש ממי שמעורב בביצוע עבירת שוחד, בין אם המדובר בנותן השוחד ובין אם המדובר בלוקח השוחד. זאת אומרת שרכושו של כל אחד מהמעורבים בביצוע העבירה יחולט כדי התמורה שהלה הפיק כתוצאה מביצוע העבירה.
ככל שמדובר בלוקח השוחד, כך לפי המדינה, ניתן לחלט ממנו את המתת, במקרה הזה ארון הקודש ולַחֲלופין את שוויו של ארון הקודש סך של רבע מיליון שקלים. "ככל שמדובר בנותן השוחד" כך לעמדתה, "התועלת שזה הפיק אינה מוגבלת לשוויו של המתת, אלא לרוב גבוהה יותר, שאחרת מה טעם במתן שוחד, אם התועלת המופקת מנתינתו אינה עולה על שווי המתת? ומכאן שניתן לחלט את שוויה של התועלת שהפיק נותן השוחד כתוצאה ממתן השוחד, כלומר, את שווי התמורה שקיבל כנגד השוחד שנתן".
מנגד, המשיב, טען כי המחוקק ביקש לעשות אבחנה של ממש בין נותן השוחד לבין לוקחו. ככל שמדובר בנותן השוחד, הבהיר המחוקק במילים מפורשות כי זה יחויב בתשלום שוויה של התועלת שהפיק. מנגד, בכל הנוגע ללוקח השוחד, השתמש המחוקק בניסוח שונה, שיש בו כדי ללמד על כוונה שונה: יחולט אך ורק מה שניתן כשוחד ומה שבא במקומו.
השופט אבנון שדחה את בקשת המדינה ציין בהחלטתו כי לשון המחוקק קצרה ותכליתית. כשמדובר בלוקח שוחד, ניתן לחלט את "מה שניתן כשוחד ומה שבא במקומו". לעומת זאת, כשמדובר בנותן שוחד, ניתן לחלט את "שוויה של התועלת שהפיק מן השוחד" "אילו רצה המחוקק לאפשר חילוט שוויו של "מה שניתן כשוחד", משמע חילוט שוויו של המתת, חזקה עליו כי היה מורה כך מפורשות.
"הימנעותו של המחוקק מהוראה כאמור, כשבה בעת ובמסגרת אותה הוראת חיקוק ממש הורה על חילוט שוויה של התועלת שהפיק נותן השוחד, מלמדת על כך שלא התכוון לאפשר חילוט שוויו של המתת", כתב השופט אבנון והוסיף: "בניגוד לטענת המבקשת, המחוקק ראה לאבחן בין נותן השוחד לבין לוקח השוחד בכל הנוגע לאפשרות החילוט, כשדווקא מנותן השוחד אפשרות החילוט גבוהה במידה משמעותית, זאת הגם שלוקח השוחד צפוי לעונש מאסר ממושך יותר. מכאן, גם אם יורשע המשיב בתום ההליך, ככל שיוגש כתב אישום, בעבירה המיוחסת לו, לקיחת שוחד בדמות ארון קודש שנמסר לבית הכנסת בו השניים מתפללים, לא ניתן יהיה לחלט את שוויו של ארון הקודש מתוך רכושו של המשיב".
השופט אבנון גם הוסיף: "אין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה באשר לאפשרות העומדת בפני המבקשת, לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן צו לתפיסת ארון הקודש עצמו על מנת לחלטו בבוא העת, בגדר 'מה שניתן כשוחד'. אומר בזהירות כי ספק רב בעיניי אם כך תעשה המבקשת, בעיקר בהינתן אופי הפריט – תשמיש קדושה המוחזק בבית תפילה".
___________________________________________________________
