עובד המועסק בחברה לשיפוצים טען שעל רקע ריב בינו לבין חברו לעבודה, הוא הוכה באגרופים ונפצע ועל כן מגיע לו פיצוי. העובד שנתבע הכחיש מכל וכל כי האירוע המדובר התקיים וטען כי בסך הכל מדובר בנקמה של התובע על כך שהוא דיווח להנהלה כי הוא מרמה בשעות. שופטת בית משפט השלום באשדוד, עדי אייזדורפר, קיבלה את עמדת הנתבע ודחתה את בקשתו של התובע לפיצוי, וגם פסקה לו 12 אלף שקל הוצאות. "התרשמות בית המשפט מן העדים, כפי שפורט במסגרת פסק דין זה, מטה את הכף לכיוון דחיית גרסת התובע, ודאי נוכח הפגמים שנפלו בכל אחת מן הראיות שהציג התובע ואשר בהן תלה יהבו", נכתב בפסק הדין.
על פי כתב התביעה, ביקש הנתבע מהתובע לשפץ עבורו מזרקה, שיועדה לחצר ביתו. הנתבע העביר את המזרקה לתובע במקום העבודה והתובע מצידו מסר שינסה לבצע את התיקון, אך מבלי שהתחייב לעשות כן, מאחר והיה עסוק.
התובע טען, כי לאחר מספר ימים במהלכם לא בוצע השיפוץ על ידו, פנה אליו הנתבע בכעס, בדרישה שישיב לו את המזרקה. כאשר נפגשו במקום בו אוחסנה המזרקה פנה אליו הנתבע בכעס, על כך שלא סיים לבצע את התיקון הנדרש, והתובע בתגובה השיב לנתבע כי אינו חייב לו דבר. על פי כתב התביעה, בשלב זה "לפתע, באופן פתאומי ומפתיע, רץ הנתבע אל עבר התובע, ונתן לו מכת אגרוף עוצמתית לצלעות".
התובע טען כי מעוצמת המכה נעתקה נשימתו, הוא התקפל וחש מחנק. לטענתו, ביקש מן הנתבע לסייע לו, אולם האחרון המשיך לקלל את התובע. לאחר מספר שניות, הצליח התובע להסדיר את נשימתו, הרים את עצמו, הוציא את המזרקה, מסר אותה לנתבע ונסע מן המקום.
הנתבע הכחיש מכל וכל את עצם קרות האירוע, ואת פרטיו כנטען על ידי התובע. לטענתו, "לא היו דברים מעולם", כך שהוא מעולם לא תקף את התובע, בשום צורה ואופן.
הנתבע מפרט ומציין כי בסמוך לפני האירוע הנטען בכתב התביעה, פרץ סכסוך בין התובע לבין מנהליו במקום העבודה, אשר הנתבע נמנה עליהם, וזאת לאחר שהתגלה כי התובע מסר דיווח כוזב לגבי שעות עבודה שבהן עבד לכאורה, אולם התברר כי כלל לא שהה בעבודה.
הנתבע דיווח על כך לממונים, כתוצאה מכך בוטלו שעות העבודה הללו וקוזזו משכרו של התובע. לטענת הנתבע, זהו הרקע להגשת התביעה כנגדו, וזאת, כחלק ממסע נקם אישי של התובע נגדו. אשר לאירוע נשוא התביעה עצמו, טען הנתבע כי בעת שיצא מרכבו על מנת לאסוף את המזרקה, התפתח ויכוח בינו לבין התובע, בסופו של דבר, פתח התובע את המחסן, הנתבע נתן לתובע כסף עבור החומר שרכש והעבודה שכבר הספיק לבצע, התובע הרים את המזרקה, הוציא אותה החוצה מן המחסן, העמיס אותה על רכבו של הנתבע ואז נפרד הנתבע לשלום ונסע מן המקום.
השופטת אייזדורפר דחתה את התביעה וקבעה כי גרסת התובע ועדותו בפני ביהמ"ש העלו "קשיים ממשיים", אשר אינם מאפשרים לקבלן.
"הגרסה הבסיסית מטעם התובע", כתבה השופטת בפסק הדין, "באשר לאירוע נשוא כתב התביעה אינה אחידה, ולמעשה כלל לא ברור כיצד ארע האירוע עצמו. התנהלות התובע לאחר קרות האירוע אינה מתיישבת עם טענותיו באשר לפגיעה הגופנית הקשה שנפגע כתוצאה מן התקיפה הנטענת. גם העובדה כי כבש תלונתו כנגד הנתבע במשך תקופה, ולא שיתף בדבר איש, גם לא חבר לעבודה שעימו נסע לביתו מיד לאחר התקיפה הנטענת, מולידה קושי ליתן בה אמון".
"המסמכים הרפואיים", הוסיפה השופטת, "המלמדים על פגיעה כלשהי נושאים תאריך של כחודש ומחצה לאחר קרות האירוע הנטען, והנזקים המפורטים בהם אינם עולים בקנה אחד עם אופי המכה אשר התובע טוען שהנתבע היכה בו. מסמכים שהופקו סמוך לאירוע הנטען אינם מעלים ממצאים כלשהם. השיחה המוקלטת, במסגרתה טוען התובע שהנתבע הודה בתקיפתו, אינה מבטאת דווקא את טענות התובע, ואף מעדויות אחרים שנכחו בשיחה עולה ספק ממשי ביחס לאותנטיות של ההקלטה, תוך שהתובע אף אינו יכול למסור פרטים באשר למועד בו התקיימה ואופן ביצוע ההקלטה. התרשמות בית המשפט מן העדים, כפי שפורט במסגרת פסק דין זה, מטה את הכף לכיוון דחיית גרסת התובע, ודאי נוכח הפגמים שנפלו בכל אחת מן הראיות שהציג התובע ואשר בהן תלה יהבו".
________________________________________________
