שופט בית משפט השלום בקריות, ערן נוה, הורה לנהג מכונית שהורשע בהריגה, לאחר שהתנגש ברכב בעודו שיכור והרג את נהגת הרכב, לפצות את בני משפחתה ב-1.1 מיליון שקלים כולל שכ"ט עו"ד והוצאות, זאת בהסתמך על הממצאים בהליך הפלילי. התביעה של התובעים נגד קרנית נדחתה לפי חוק הפלת"ד ועל כן הוגשה תביעה על פי פקודת הנזיקין.
על פי נסיבות התאונה, פגע הנתבע ברכב שבו נהגה המנוחה, הפגיעה היתה בצומת כאשר הנתבע הגיע במהירות מופרזת ללא ציות לאור אדום. לטענת התובעים המנוחה החלה להיכנס ברכבה לצומת לאחר שהאור ברמזור בכיוון נסיעתה היה ירוק. התובעים טוענים בנוסף, כי הנתבע היה שיכור ובדמו ריכוז של 76 מ"ל אלכוהול. המנוחה נפגעה אנושות ולמחרת נפטרה בבית החולים.
הנתבע הורשע בית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופט סעב ובמהלכו קבע בהכרעת הדין, כי הוא דוחה את עדות הנתבע, כי נכנס לצומת באור ירוק וגרסה זו עומדת בסתירה מוחלטת לכל הראיות ומסקנתו היא שהנתבע נכנס לצומת באור אדום. עוד קבע השופט סעב בהכרעת הדין, כי הנתבע נהג בשכרות ותחת השפעת משקה משכר. בנוסף נקבע, כי הנתבע נהג במהירות בלתי סבירה שאינה תואמת את תנאי הדרך וכשהוא שיכור כאמור.
הנתבע הורשע בעבירות הבאות: הריגה, נהיגה תחת השפעת משקה משכר, נהיגה בשכרות, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה במהירות בלתי סבירה וגרימת חבלה של ממש וגזר הדין שהוטל עליו היה 5 שנות מאסר בפועל, תשלום קנס של 5,000 שקלים ופיצוי לעיזבון המנוחה בסך 25 אלף שקלים. עוד ציין כבוד השופט סעב בפסק הדין: "כשקבעתי סכום זה לקחתי בחשבון את העובדה כי זכותה של משפחת המנוחה לדרוש את הפיצוי המלא בגין נזקיה במסגרת תביעה אזרחית".
לאור פסק הדין המרשיע החלוט, הפנו התובעים לעובדה כי הנתבע לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי החלוט המרשיע ואף למעשה לא הגיש ראיות כלל. משכך טענו התובעים, כי התביעה הוכחה בעצם אירוע התאונה ובאחריות הנתבע לאירוע מכוח הוראות פסק הדין הפלילי המרשיע את הנתבע וקובע הפרות להוראות חקוקות ובהעדר ראיות כלשהן שהוגשו מצד הנתבע.
הנתבע בסיכומיו טען, כי דין התביעה נגדו לפי פקודת הנזיקין להידחות לאור העובדה שמדובר בתאונת דרכים עליה צריך לחול חוק הפלת"ד. על פי סעיף 8 ועיקרון "ייחוד עילה", אין מקום לתבוע על פי פקודת הנזיקין. עוד הוסיף הנתבע כי המנוחה נהגה ברכב ללא ביטוח.
השופט נווה בסיכומו של דבר, דחה את הטענה שהועלתה על ידי הנתבע, כי מדובר באירוע שחל עליו חוק הפלת"ד, השופט נווה הוסיף כי גם דחה את הטענות שהועלו בסיכומי הנתבע, לפיו הוכח כביכול ידיעה של המנוחה על קיומו של העדר כיסוי ביטוחי וזאת נוכח העובדה שמדובר במנוחה שהייתה בתו של התובע שהוא אביה ובעלים של הרכב.
"ביחס לטענה שכביכול לא הוכחה רשלנות של הנתבע ואחריותו לתאונה – אני קובע כי טענה זו דינה להידחות", הוסיף השופט בפסק הדין. ביהמ"ש חייב את הנהג בפיצויים בהסתמך על הרשעתו בפלילים, לפי סעיף 42 א' לפקודת הראיות.
"פסק הדין הפלילי החלוט המרשיע", כתב השופט, "הוגש ולא הוצגה כל ראיה כי הוגש ערעור והיה שינוי בפסק הדין על ידי בית המשפט העליון. הדבר מלמד על כך כי האחריות המוחלטת והגמורה לקרות אירוע התאונה על פי סעיף 42 א' (א) לפקודת הראיות חלה על הנתבע והוא זה שברשלנותו אשר בכניסה לצומת באור אדום במהירות מופרזת ותוך נהיגה בשכרות גרם למותה של המנוחה".
השופט הוסיף: "אילו סבר הנתבע באמת ובתמים כי יש מקום להתערב בפסק הדין הפלילי החלוט המרשיע או לחלופין לטעון לרשלנות תורמת כזו או אחרת מצידה של המנוחה, היה יכול לעשות זאת על ידי הבאת ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי החלוט המרשיע לפי סעיף 42 א(ג) ולו היה עושה כן וניתנו לו הזדמנויות רבות להציג את עמדתו אך בפועל הדבר לא נעשה והלכה למעשה לא הביא הנתבע ראיות כלל".
_______________________________________________
