"אז ראיתי שאין לי דרך להציל את המשפחה שום דבר לא עוזר. אני לא יכולה להרשות לי יחס כזה ובטח לא לילדים. הילד ספג המון את הקללות והשפלות וגם דחיפות ודריכות עליו, לתת לו מכה פה ושם. גם לי הוא נתן מכות פה ושם ואגרוף. אז ראיתי את הכתבה על שירה איסקוב ואמרתי שאני חייבת לעצור את זה. הבטחתי לעצמי שאם שוב קורה משהו אני הולכת להתלונן. וכך קרה לשירה בערב ראש השנה ואני הלכתי להתלונן בערב כיפור", כך סיפרה אישה, מאזור ירושלים, שהחליטה, על רקע ניסיון הרצח של איסקוב להפסיק את הטרור בביתה.
השבוע הרשיע שופט ביהמ"ש השלום בירושלים, דוד שאול גבאי ריכטר את בעלה ב-11 עבירות איומים, 4 עבירות של תקיפת בת זוג ו-8 עבירות של תקיפת ילדו בן ה-5. השופט ריכטר סיכם זאת במילה אחת – "טרור".
"עניינו של תיק זה בטרור", כך פתח השופט את הכרעת הדין. "לא טֶרוֹר מדיני, לא טרור פוליטי, לא טרור ביטחוני, אלא טרור אישי ומשפחתי. הגדרת המונח "טרור" במילון אבן-שושן היא: "אימתנות, בריונות, הטלת אימה על-ידי מעשי אלימות". הגדרת המונח "טרוריסט" היא: "אימתן, בריון, אדם החותר להגשמת מטרותיו על-ידי הטלת אימה…". הנאשם מואשם, אפוא, בעבירות של הפעלת טרור נגד אשתו (המתלוננת) וילדו הרך בן ה- 5 שנים (הקטין)".
אישומים רבים הוגשו נגד הנאשם, בין השאר הוא צרח על אישתו עקב כך שהשאירה כלים בכיור, ואמר לה שיזרוק לה אבן על הראש "יא בת שרמוטה". במקרה אחר במהלך ויכוח בין בני הזוג בנושא הילדים, הרימה המתלוננת את בתה הפעוטה והחזיקה אותה בידיה. באותן נסיבות הנאשם אמר לה שיחנוק אותה, תפס אותה בצווארה ואמר לה שישבור לה את הראש וירצח אותה. גם בנו בן ה-5 זכה לנחת זרועו של האב וכאשר עלה על מיטת הוריו, האב צרח עליו, צבט אותו בחוזקה באופן שגרם לו לבכות ואז קם ואמר לו: "בן זונה, אני אראה לך מה זה", והחל לרוץ אחריו עד שהוא נכנס לחדר והאם ניסתה להגן עליו והסתירה אותו מאחורי גבה ובתגובה האב היכה אותה. במקרה נוסף, הילד הפיל כדור משקולת השייך לאביו וזה צרח עליו, בעט בו באמצעות רגלו, ואמר לו: "בן זונה, לא רוצה את הילד הזה יותר, למה הבאתי אותו לעולם". באותו יום, עת ישב הילד על הרצפה, וכאשר האב רצה לעבור אמר לו "תעוף מכאן", הילד לא הספיק לזוז, והאב בעט בו עד שהילד נפל.
כתב האישום המשיך ותיאר את מעשי האב שהשליט "אווירת טרור ופחד בבית" ואילו הנאשם כפר במיוחס לו "כפירה כללית". בנוסף, העלה סניגורו טענות בדבר אי-שמירה על כלל הראיה הטובה, בכל הנוגע להקלטות שביצעה המתלוננת, ושעליהן מתבססים חלק מן האישומים. בהמשך, טען הסניגור לניהול חקירה חד-צדדית שמטרתה לא הייתה ירידה לחקר האמת, כי אם אישוש גרסת המתלוננת, מבלי שנבדקה גרסתו של הנאשם. לטענת הסנגור האם המעיטה מתיאור חלקו של הנאשם כהורה פעיל ואוהב, והסתירה את מניעיה לתעד, את הנאשם, על רקע החלטתה להתגרש ממנו.
הטריגר שהוביל את האישה להתלונן היה שהאלימות חרגה מכזו שהופנתה כלפיה בלבד, והופנתה כלפי בנה ולנוכח פרשת איסקוב וההד שעוררה, חצתה המתלוננת את קו פרשת המים והחליטה לנקוט עמדה. השופט ריכטר שהרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו ציין בהכרעת הדין כי הגעת מתלוננת להעיד בתיק אלימות במשפחה איננו עניין של מה בכך. "זהו שלב מתקדם ולא נפוץ בהחלטתה של קרבן עבירת אלימות לקום, להתנתק ממציאות חייה, להשמיע את קולה ולחשוף את שעובר עליה", כך לפי השופט.
"לפניי התייצבה המתלוננת", כך הוא תיאר בהכרעת הדין, "שידעה לספר לאורך מספר שעות, על האירועים המתוארים בכתב האישום. לצד שטף דבריה והתיאורים החיים, היא עצרה מדי פעם את עדותה, כשהיא בוכה חרישית ואוזרת כוחות להמשך העדות. הצעתי למתלוננת מספר פעמים ליטול הפסקה, אך היא התעקשה להמשיך להעיד ברציפות ולאורך מספר שעות, עד לתום עדותה וחקירתה בידי שני הצדדים. המתלוננת הותירה בי רושם של אדם מאופק הבורר את מילותיו ואינו מגזים. היו לה מעט מילים חיוביות לומר על הנאשם, בן זוגה ואבי ילדיה, והיא לא נמנעה מלומר אותן".
באשר לכפירתו של הנאשם במיוחס לו, אמר השופט: "אשר להכחשתו הגורפת ביצועם של מעשים אלימים, הרי שאף הכחשה זו לא הייתה עקבית. בהודעתו השניה הודה ואף הדגים כי נגע בילדו 'אולי ליטוף כזה'… 'הכי הרבה שעשיתי לילד זה ככה', מראה לי טפיחה חלשה מאוד מאוד על כף היד שלי כדוגמא. הנה כי כן, הכחשתו של הנאשם את המעשים האלימים אינה עקבית, והוא מודה, בלשון רפה, בכך שהרים יד על בנו. בוודאי שהתיאור שצוין כאן, אינו מתיישב עם יתר הראיות בתיק ועיקרן עדות המתלוננת והתיעוד הקולי המזעזע של אירועים שונים בהם היכה הנאשם את הקטין, תוך שהמתלוננת מנסה לגונן עליו. יש באלו לחזק את גרסת המתלוננת".
_________________________________________________
