שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, רחמים כהן, דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, להשבת כספים שהופקדו בבנק אנגלו-פלשתינה, לפני מלחמת העולם השנייה, בערכים ריאליים והוגנים. השופט כהן קבע שעל מנת שניצולי השואה, או יורשיהם, יקבלו את המבוקש בבקשת האישור נדרשת חקיקה ספציפית, כפי שנעשה לגבי נספי השואה, אך המחוקק לא עשה כן.
המבקש הוא בנם ויורשם של המנוחים זיגפריד וחוה וולפה ז"ל, שעניינה בכספים שהופקדו בבנק אנגלו-פלשתינה בע"מ, קודם למלחמת העולם השנייה ונמשכו על ידי ניצולי השואה לאחר סיום המלחמה ובטענה, שעל בנק לאומי לישראל להשיב לחברי הקבוצה את הכספים שהופקדו בערכים "ריאליים והוגנים".
הקבוצה שהוגדרה בבקשת האישור, הינה: "כל ניצול שואה, או יורשיו של אותו ניצול שואה, שהפקיד כספים אצל המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ או בשמו הקודם – אפ"ק, לפני מלחמת העולם השנייה. היה בין החיים בסופה של אותה מלחמה. ולא קיבל את הפיקדון בחזרה במהלך המלחמה".
בנק לאומי הוקם בשנת 1950 ובשנת 1951 הועברו אליו כל הנכסים וההתחייבויות של אפ"ק. בבקשה צוין על ידי המבקש כי בשנת 1935 הפקיד זיגפריד ז"ל סך של אלף לירות שטרלינג אצל המשיב. בשלהי שנת 1950 ביקש זיגפריד מהמשיב את כספו. בתחילת שנת 1951 קיבל זיגפריד מהמשיב סך של אלף לירות ישראליות, "שערכו היה נמוך בכ- 70% מערכו של הפיקדון המקורי". זיגפריד הלך לעולמו בשנת 1970 וחוה אשתו נפטרה בשנת 2011.
בתשובה לבקשת האישור נטען, שזיגפריד המנוח פתח חשבון בסניף של בנק ברקליס בתל-אביב ולא בבנק אפ"ק והפקיד בו סכום של 400 לירות ישראליות ולא אלף ליש"ט. עוד נטען, שבכל שנות מלחמת העולם השנייה ועד לשנת 1950 היה כספו של זיגפריד המנוח בחזקת הממונה הבריטי על נכסי האויב ולאחר מכן הוחזקו על ידי הממונה הישראלי על רכוש האויב ולא על ידי הבנק.
בסוף שנת 1950 השיב הממונה לזיגפריד המנוח סך של 517.449 לא"י, לאחר שניכה מהם עמלה בסך של 904.13 לא"י. לנוכח עובדות אלה טוען המשיב, בנק לאומי, שאין למבקש עילת תביעה אישית. בתגובה לכך נטען על ידי המבקש, שאביו הופיע ברשימת הזכאים, שפרסמה "ועדת החקירה לקבלת החזר ריאלי".
המבקש הסתמך על המסמכים שצורפו לתשובה וטען, שלמנוח היה חשבון בבנק אפ"ק שמספרו – 26738 "ובמסגרת חשבון זה ברור כי היה למנוח סכום של 1,000 ליש"ט, הדבר נובע הן מדברי המנוח לבנו וכן לאור העובדה כי היה נוהג להפקיד 1000 ליש"ט בגין אשרות". חשבון זה היה בנוסף לחשבון שהיה קיים בבנק ברקליס.
השופט כהן, שדחה את הבקשה, ציין כי עילת התביעה האישית תלויה על בלימה והתובענה התיישנה לכאורה. "ומכל מקום", כתב, "ספק רב אם ניתן לברר לגבי כל חבר בקבוצה, האם הוטעה על ידי הבנק ומתי נודעו לו העובדות המהוות את עילת התובענה וכתוצאה מכך, לא ניתן לקבל את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית".
"עילת התביעה לכאורה של המבקש ושל הקבוצה התיישנה", הוסיף עוד השופט, "וספק רב אם ניתן לברר לגבי כל חבר בקבוצה, האם הוטעה על ידי הבנק ומתי נודעו לו העובדות המהוות את עילת התובענה. לא שוכנעתי בקיומה של עילת תביעה שלפיה, יש להחיל את מסקנות ועדת השערוך על נכסים כספיים של ניצולי שואה, שהושבו להם לפני עשרות שנים".
השופט כהן התייחס עוד לדוח ועדת השערוך שמסקנותיה הוחלו על נכסים כספיים של נספי השואה בלבד: "ראוי להדגיש, כי הוועדה כולה רואה בנכסים הכספיים של נספי השואה מקרה יחיד ומיוחד במינו, וסבורה כי אין להחיל את שיטת השערוך על נכסים אלה, כפי שממליצה הוועדה, על נכסים של פרטים או גופים אחרים כלשהם".
_________________________________________________
