שופט בית משפט לענייני משפחה, שמואל בר יוסף, הורה לאישה ולבן זוגה לפצות את בעלה לשעבר בסכום של 13 אלף שקלים, האישה תפצה ב-5,000 ובן הזוגה ב-8,000, בשל פרסום המהווה, לטענת הגרוש, לשון הרע. השופט גם הורה להם לשלם לבעל 7,000 שקלים הוצאות ושכ"ט עורך דין.
הצדדים התגרשו בשנת 2001. בין השניים התנהלו הליכים משפטיים שונים, הן בבית משפט והן בבית הדין הרבני. הנתבעת ניהלה כנגד התובע הליכי הוצאה לפועל בגין חוב מזונות נטען, בסך של כ-260 אלף שקלים. לפני כשנה וחצי, הועלתה לאתר יוטיוב כתבה ששודרה בערוץ 11, בנוגע לפגמים נטענים במקלחונים, שמוכרת חברה ובכתבה צולם התובע, כשהוא מלין על מוצר שסיפקה החברה לאימו.
על פי התביעה, הנתבעת הגיבה באתר לכתבה: "ש' שקרן, נוכל, ומוכר בתור אדם כזה ולכן אין להאמין לכל הכתבה הנ"ל. שמו ש' ש' ד'. יש לו ים תיקים מעניין למה? אזז התקשורת לברר מי הנוכחי ומי צודק". לאחר מכן הגיב הנתבע לכתבה, לאמור: "ש' ידוע כאיש שקרן ואוהב לסחוט במיוחד שהוא חייב סכומים גדולים בחוץ. אז חברה אני לא קונה את הסיפור הזה ולא מאמין במילה לכל הבלוף הזה".
בעקבות כך, התובע הגיש את התביעה בה נטען, שמדובר בפרסומים המהווים לשון הרע, כמשמעות מונחים אלה בחוק. מוסיף הנתבע וטוען, שעשרות אלפי אנשים נחשפו לפרסומים, לרבות כאלה שלא הגיבו לכתבה. התובע טען, שנגרם לשמו הטוב נזק כבד.
הנתבעים טענו שמדובר בתביעה המוגשת בחוסר תום לב, בנוגע לפרסומים זניחים, אשר ספק אם נקראו על ידי יותר מקוראים בודדים. בכלל זה, כך נטען, לא הניח התובע ראיה לכך שמכריו או קרוביו נחשפו לפרסומים. מוסיפים הנתבעים וטוענים, שהביטויים בהם השתמשו בפרסומים לא מבססים עילת תביעה, שעה שלא כל אמירה קשה, או קללה, הינם בגדר לשון הרע. עוד טענו הנתבעים, שהפרסומים חוסים תחת הגנת סעיף 14 לחוק, שעניינו אמת בפרסום, ותחת הגנת חובה לבצע את הפרסום והגנה על עניין אישי כשר.
השופט בר יוסף קבע כי טענות הנתבעת כלפי התובע, בכל הנוגע למערכת היחסים ביניהם והקשור בכך, אינן מבססות טענה, לפיה הוא שקרן ונוכל בהקשר הצרכני בו פורסמה תגובת הנתבעת. "כדי לבסס טענה חמורה כגון דא", כתב השופט, "היה על הנתבעת להניח ראיות משמעותיות ורלוונטיות, התואמות את חומרת הדברים שפורסמו. ראיות כאלה לא הונחו. לפיכך, הנתבעת לא הוכיחה שהדבר שפורסם היה אמת, כאמור בסעיף 14 לחוק".
"התובע והנתבעת הינם בני משפחה לשעבר והורים לילדים משותפים", הוסיף השופט בהחלטתו. "בהתאם להלכה המנחה, כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע. סכסוכים מסוג כזה הם מטבע הדברים טעונים מאוד מבחינה רגשית, ועלולים לגרור ביטויים חריפים שנאמרים בסערת רגשות. גם כעניין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר על ידי הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לענייני משפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב".
השופט ציין כי יחד עם זאת, לכלל הזה ישנם יוצאים מהכלל. "אין המדובר בפרסום אקראי ובלתי מכוון של לשון הרע מתוך סערת רגשות, שראוי לנהוג בסלחנות ביחס אליו", כך כתב. "תגובת הנתבע חמורה יותר, שעה שהיא באה לאחר פרסום תגובת הנתבעת, ולכן הגבירה את האפקט השלילי של הפרסום הקודם. כבר נפסק, שלעיתים יש בעצם החזרה על דברי הדיבה כדי להחמיר את הפגיעה".
_____________________________________________________
