הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת, בראשות אב בית הדין, השופט אשר קולה, הרשיע את אלמג'יד מרואן ואכד מנצרת, שירה בפתח מאפיה בנצרת, בסלים אבו נאג'י וגרם לפציעתו וירה גם יריות נוספות שפגעו בעובר אורח תאופיק זאהר שגרמו למותו ורק במזל נכדתו שאותה נשא על ידיו לא נפגעה. הרכב השופטים הרשיע את הנאשם בעבירות רצח תוך כדי ביצוע עבירה אחרת, חבלה בכוונה מחמירה ועוד.
על פי כתב האישום, הנאשם ואדם אחר, קשרו קשר לירות בעובד במאפייה בנצרת. השניים הרכיבו לוחית מזוייפת על אופנוע וכאשר הגיעו למאפיה, הנאשם אחז בידו אקדח וירה שלושה כדורים לעבר עובד המאפייה שנפגע בירכיו וכתוצאה מכך התמוטט ונפל על המדרכה והמשיך לירות עוד 5 כדורים נוספים וכתוצאה מירי זה נהרג תאופיק זאהר כשחלף על פני המאפיה בעודו אוחז בידו את נכדתו הקטינה. שלושה כדורים פגעו ברכב שחלף ברחוב וכדורים נוספים פגעו באזור המאפיה.
הנאשם, באמצעות הסנגור, הכחיש את כל עובדות כתב האישום המיוחסות לו והודה רק במקום מגוריו ובעובדה, כי הרכב משמש את בני משפחתו. עוד טען הנאשם, כי הרצח המיוחס לו אירע בחודש הרמדאן שאז אינו יוצא מביתו, אלא, אולי למכולת בלבד. הנאשם הוסיף וטען, כי נחקר שבועות לאחר האירועים המתוארים בכתב האישום, ולפיכך לא יכול היה לזכור מה בדיוק עשה במועד בו אירע האירוע, מושא כתב האישום.
הרכב השופטים לא קיבל בסופו של דבר את טענת הסנגור כי מדובר רק בראיות נסיבתיות, וקבע כי אכן חלק קטן מהראיות הוא נסיבתי ודווקא החלק המרכזי הוא ראיות ישירות. "הנאשם זוהה", כך נכתב בהכרעת הדין, "כך כנטען, בעת ההתארגנות, הנאשם זוהה לאורך כל הדרך, שממרחק 190 מטר מביתו ועד לזירת הרצח, הנאשם זוהה כמי שירה. אומנם זיהוי זה נעשה על פי בגדיו ואולם כפי שאראה להלן, גם זיהוי על פי בגדים, בנסיבות מסוימות, זיהוי ייחשב".
"המסקנה מכל האמור הינה ברורה", הוסיפו השופטים, "הנאשם היה אדיש לתוצאות מעשהו. על הנאשם היה לצפות שכתוצאה מירי באזור הומה אדם, עלול כדור תועה, או כזה שאינו תועה, לפגוע בעוברי האורח, ואף לגרום למותו של מי מהם, כפי שאכן, ולמרבה הצער, אירע. משכך אפוא, המסקנה המשפטית הינה ברורה, הנאשם היה אדיש לתוצאות מעשיו, ובכך התקיים היסוד הנפשי הנדרש".
____________________________________________________
