שופט בית משפט השלום בירושלים, דוד שאול גבאי ריכטר, גזר 8 חודשי מאסר בפועל, על גבר, מדריך קרב מגע, שהורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בשלוש עבירות של תקיפה סתם של בת זוג, עבירה של פציעת בת זוג ועבירה של כליאת שווא. "הנאשם חייב לשאת במחיר מוחשי למעשיו המכוערים והמסוכנים, בהתאם לעקרון ההלימה", כתב השופט בגזר הדין.
מכתב האישום עלה כי הנאשם והמתלוננת נשואים ומתגוררים יחד בדירה בירושלים, ולפני כשנתיים התגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת, במהלכו השליך הנאשם פעמיים שרפרף לעבר הבן, מבלי שזה יפגע בו וכן צבט את המתלוננת בידה הימנית, עת הייתה בהריון. בסיום האירוע, ברחה המתלוננת מהדירה. במקרה אחר, הנאשם דחף את המתלוננת, קרע את חולצתה, הכה אותה באגרופיו בפלג גופה העליון, וכן משך בשיערה. באישום השלישי בו הורשע גם בתקיפה, במהלך ויכוח בין השניים, חבט הנאשם באגרופיו בפניה של אשתו כתוצאה ממעשיו נגרם לנאשמת חתך.
על פי אישום נוסף, כאשר המתלוננת היתה בהיריון, נעל אותה הנאשם במחסן פלסטיק בחצר וכל זאת כאשר בחוץ שרר שרב. ובמקרה נוסף יצאה המתלוננת למרפסת וכשביקשה לשוב הביתה. הנאשם פתח את דלת המרפסת, צעק על המתלוננת וחנק אותה, עד שזו החלה לאבד את הכרתה.
הסניגור הדגיש את תהליך הטיפול שעבר הנאשם, את הפיוס והשיבה לשלום בית בקרב בני הזוג ומשפחותיהם, את חיי המשפחה המשותפים החדשים בהם נוטל הנאשם חלק פעיל גם כהורה ואת עמדתה של המתלוננת והעדים. הסניגור סבר, כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן שתבטיח הן את האינטרס הפרטי של הנאשם והן את זה הציבורי, הגלום בהצלחת שיקומו. לטעמו, שליחת הנאשם לכלא לא תשרת כל אינטרס. כמו כן טען, כי אין להחמיר עם הנאשם בשליחתו לכלא נוכח היעדר המלצת הממונה.
השופט ריכטר לא קיבל את המלצת הממונה והחליט לשלוח את הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח. "הנאשם", כתב השופט בגזר הדין, "שב והיכה במתלוננת, שב והשפיל את המתלוננת ואף כלא אותה במחסן כחום היום, כשלא שעתה לדרישותיו לציית לה וכל אימת שהתגלע ביניהם ויכוח. מדובר בהפעלת אלימות קשה לאורך תקופה תוך גרימת פציעה משמעותית, שעה שאין מחלוקת שלנאשם הכשרה כמדריך קרב מגע, ושעה שעשה שימוש במיומנות זו נגד המתלוננת, למרבה הזוועה. המעשים מבטאים אובדן דרך, אובדן ערכים ועשתונות, והם ברף חומרה גבוה".
לדברי השופט, הנאשם הוא האחראי הבלעדי למעשים ו"אין להם כל הצדקה". "בוודאי", הוסיף השופט, "שמצבו הנפשי ומצוקותיו אין בהם להצדיק את שעשה. הנזק שנגרם בפועל גדול, והנזק הפוטנציאלי, הוא החשש מקיפוח חיים, בוודאי במקרה הנוכחי".
על פי גזר הדין, חומרת המעשים איננה מאפשרת את סיום התיק ללא הטלת מאסר בפועל. "ידוע לי", ציין השופט, "כי שליחתו של הנאשם למאסר תפגע בו בהכרח, ואולם, אם אכן עבר תהליך שיקום אמיתי והפנים באופן כן את הפסול שבמעשיו, יחד עם חשיבות כלי ההתמודדות שרכש, אלו יהיו שם לסייע לו לצלוח את המאסר, לצאת ממנו ולשוב לחייו. אך מובן הוא, כי המצב לא יהיה כתמול שלשום, והוא לעולם לא יוכל לחזור לקדמותו. אלא שהנאשם חייב לשאת במחיר מוחשי למעשיו המכוערים והמסוכנים, בהתאם לעקרון ההלימה".
_________________________________________
