ריבים בין שכנים, מסתיימים לא אחת בתביעות הדדיות בבית המשפט, בשל לשון הרע. תביעה שכזאת בין חבר נציגות הבית המשותף לשעבר, שטען כי אחד השכנים הוציא את דיבתו רעה, הסתיימה לאחרונה, בפיצוי של 120 אלף שקלים כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, אותו פסק שופט בית משפט השלום בתל אביב, עדי הדר.
התובע טען בכתב התביעה, כי הנתבע הוציא דיבתו רעה במספר מקרים על רקע תפקידו של עמרי בנציגות הבית המשותף. הוא טען שבמקום שהנתבע יברר את טענותיו באגודה לתרבות הדיור, בשפה מקובלת, בחר "לצאת במסע השמצות מרושעות, נבזיות, שקריות, שכל מטרתן לבזות אותוי, מול שכניו, מכריו ובני משפחתו". כל זאת תוך שהוא מכנה אותו בשלל כינויים לרבות גנב, נוכל, כלב, חזיר, וכן רמיזות בנוגע לנטיותיו המיניות.
עוד טען השכן, שבארבע פעמים שונות, טען הוועד הנכנס כי חברי הוועד היוצא, אחראים לחוסר שיש בקופת הוועד. הגם שהדברים אינם נכונים וקל להוכיחם, טען, חבר הוועד הנכנס והנתבע מצאו שהדרך הנכונה היא לצאת בהאשמות נגד התובע רק כי אפשר. הטענות שמעלה נגדו הנתבע, מקורן בהתנגדותו של התובע לשימוש הלא ראוי שביצע משה על חנית הנכה המורחבת, ושל חבר הוועד הנכנס, שהוא גם חברו של הנתבע, על מחסן שהוא רכוש של כל דיירי הבניין. התובע גם הוסיף כי האגודה לתרבות הדיור, הודעה רשמית שבה היא מנקה אותו מכל טענות למעל בכספי הוועד.
השכן מנגד, טען בכתב ההגנה כי דווקא חבר התובע הוציא דיבתו רעה במסרון ששלח לבעלי הזכויות בבניין והעמיד תביעתו על הסך של 75 אלף שקלים וציין כי חרף הנתונים שהוצגו לתובע, אשר הוכיחו כי ביצוע העבודות בגדר על ידי הנתבע היה בעלות נמוכה ממחיר השוק ובוצע בצורה מקצועית ביותר, התובע פרסם ההודעה "כל הוועד מושחט כניראה ועושה קומבינות עם הנתבע. נפגש בבית המשפט והכל ייצא החוצה" (השגיאות במקור, ד"ל).
השופט הדר, בסיכומו של דבר קבע כי דבריו של הנתבע, היוו לשון הרע ויש לחייב אותו בתשלום פיצוי לתובע. "מצד אחד", הסביר השופט בפסיקתו, "הקבוצה אכן מצומצמת ביחס לפרסום באמצעי תקשורת בתפוצה של מאות, אלפי ואף יותר, של צופים או מאזינים או קוראים. מצד שני, וכאמור לעיל, בגלל המסגרת ה'מעין משפחתית' יש חשיפה גבוהה, יומיומית, של התובע לקהל היעד. לכן, הנזק ביחס לשכנים שנחשפו לדברי הנתבע גדול יותר מאשר ביחס למי שאין לו קשר לתובע".
בהחלטתו התייחס השופט גם לגבי התביעה שכנגד, וציין כי הוא מחיל גם קיזוז בגין הסכום הנמוך שיש לחייב בו את התובע. "אל מול בליל הנאצות של הנתבע כלפי התובע", כתב, "עומדת אמירה בודדת של התובע בדבר קומבינות עם הועד, כטענת התובע במסרון. אולם, בשים לב לשילוב החשד כלפי הנתבע בדבר קומבינות עם הועד בהאשמת הוועד בשחיתות, המסקנה בעיני הקורא היא שהתובע רמז בבוטות ואף האשים את הנתבע בשחיתות. מכאן שגם התובע עוול כלפי הנתבע בלשון הרע".
לעניין עוצמת הנזק שנגרמה לנתבע, בימ"ש הביא בחשבון שהפרסום היה בודד, וכטענת התובע מחוויר בחומרתו ביחס לכמות ועוצמת ההכפשות שהטיח בו הנתבע. "על מי שמתבטא באופן מכפיש ונלוז כלפי זולתו להביא בחשבון שגם הוא ימצא עצמו סופג עלבון והטלת דופי ביושרו", סיכם השופט.
עו"ד ליזה דמרי: "פסק דין מוצדק"
עו"ד ליזה דמרי, המתמחה בדיני לשון הרע ובדיני עבודה, בפרשנות לפסק הדין: "'בליל רב של האשמות חסרות תכלית' – כך היה צריך להיפתח ואף להסתיים פסק הדין הכה מוצדק. בימים כתיקונם עבריינות המקלדת חוצה גבולות ואינה יודעת מעצורים. מעיון בפסק הדין ניתן ללמוד בברור, כי אף בתי המשפט בגישה חמורה מזו שננקטה בעבר, שכן עד לעת האחרונה הפסיקה המעיטה בפיצוי הראוי! אומנם מדובר בסעדי תביעה ללא הוכחות נזק, אך לסעדים אלו יש להוסיף את הנזק הממשי שנגרם לכל מי אשר שמו הטוב נפגע בעת פרסומים אלו. לא בכדי המשפט הנכון הוא תמיד לתביעות מסוג אלו הוא 'טוב שם טוב משמן טוב'".
__________________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט עדי הדר
__________________________________________________________________
