שופט בית משפט העליון, יוסף אלרון, קיבל בחלקה את בקשת הערעור של בני זוג שהורשעו בכך שלא שלחו את בתם בת ה-14 לבית הספר. הקנס הכספי בגובה 5,000 שקלים הופחת ל-500 שקלים בלבד ועונש המאסר המותנה יבוטל. "העונשים שנגזרו על זוג ההורים עלולים להחטיא את תכליות הוראות חוק לימוד חובה, ובראשן הבטחת טובת הקטין, תוך טיפוחו וחינוכו", הסביר השופט בהחלטתו.
כעולה מכתב האישום, לזוג ההורים, ארבעה ילדים בעלי צרכים מיוחדים. החל משנת 2017 בתם, היום היא בת 15, אינה פוקדת את בית ספרה וזוג ההורים לא מקפידים על קיום לימוד סדיר של ילדתם, בניגוד להוראות חוק לימוד חובה, הקובע כי מדובר בעבירה פלילית.
בחודש מאי האחרון, קבע בית משפט השלום כי הקטינה לא פקדה מסגרת לימודית וכי במהלך תקופה זו המבקשים לא עשו דבר לשם הסדרת לימודי הקטינה. כמו כן, נקבע כי במהלך תקופה זו התעלמו המבקשים מפניות הגורמים המוסמכים בעניין ולא שיתפו פעולה עמם במציאת פתרון חלופי עבור הקטינה. בית משפט השלום דחה את טענות המבקשים כי עומדות להם הגנה מפני ענישה פלילית משום שהוכיחו כי עשו כמיטב יכולתם כדי שהילד ילמד באופן סביר, ולחלופין, כי עומדת להם הגנה מן הצדק.
בפרט, קבע בית משפט השלום כי המבקשים לא הוכיחו את טענותיהם באשר לליקויים בטיפול בבתם בבית הספר. עוד נקבע כי לא די בכך שההורים אינם שבעי רצון מלימודיה של הקטינה בבית ספרה כדי להוציאה מהמסגרת הלימודית שבה שובצה.
לפי ביהמ"ש השלום לא נפל שיהוי פסול בהגשת כתב האישום, שכן העיכוב שבהגשתו נבע ממאמצי המדינה להסדיר את העניין בדרכים חלופיות, אשר לא יצריכו נקיטת הליכים פליליים נגד המבקשים. בית המשפט גזר עליהם עונשים של חודשיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעברו עבירה של חוק לימוד חובה; קנס בסך של 5,000 שקלים לכל אחד מהם, או 40 ימי מאסר תמורתו; וכן התחייבות בסך 10 אלף שקל לכל אחד מהמבקשים להימנע מעבירה על חוק לימוד חובה למשך שנתיים.
ההורים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי וזה דחה את בקשתם תוך שקבע כי לא נפל פגם בהכרעת דינו ובגזר דינו של בית משפט השלום המצדיק את התערבותו. הודגש כי לאור חומרת מחדלם של המבקשים להעניק לבתם חינוך כדין, העונש שנגזר עליהם אף מקל עימם.
ההורים שלא הסכימו לייצוג משפטי כלשהוא, פנו לבית המשפט העליון. בבקשתם שבו על עיקרי טענותיהם כפי שהועלו בפני הערכאות הקודמות בעניין הטעמים שבגינם הוציאו את הקטינה מהמסגרת החינוכית בה למדה בעבר, הפגמים הפרוצדורליים שנפלו בהליך וכן בדבר קיומה של הגנה מן הצדק העומדת לזכותם.
בדיון שהתקיים בעניין חומרת העונש שבו הצדדים על עיקרי טיעוניהם. כמו כן עלה כי בתם של המבקשים לא מתייצבת גם כיום לבית הספר ושוהה בביתה, זאת, לטענת המבקשים, בשל רצונם לשלבה במסגרת חינוכית המספקת את צרכיה.
אולם, העירייה הדגישה כי ההורים סירבו להצעות החלופיות שהוצעו להם, וכי מאז החל ההליך הגיעה הקטינה לגיל חטיבת הביניים וממילא אמורה הייתה להחליף מסגרת חינוכית – אך הם עודם מסרבים לשולחה לבית הספר.
השופט אלרון החליט להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור בסוגיית העונש שנגזר על המבקשים בלבד. "אני סבור", כתב, "כי בנסיבות המקרה הייחודי, יש להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור בעניין גזר הדין שהושת על המבקשים. אין חולק באשר לחשיבות שבהבטחת חינוכם של ילדים. התקופה הייחודית בה אנו נמצאים מזכירה לנו בשנית את חשיבותה של הזכות לחינוך בכלל, ומסגרות החינוך השונות בפרט. ילד זקוק למסגרת מתאימה לצורך עיצוב אישיותו, פיתוח יכולותיו ורכישות מיומנויות וידע. לא זו בלבד, אלא שהללו חיוניים למימוש הפרט בחברה ולמיצוי האוטונומיה האישית שלו, ונותנים בידיו כלים והאפשרות לממש שוויון הזדמנויות בחברה בה הוא חי. טעמים אלו הם שבבסיס החובות הקבועות בחוק לימוד חובה, ויש להקפיד כי הורים לילדים יקיימו חובות אלו".
השופט אלרון הוסיף: "עם זאת, במקרה דנן, דומה כי הטלת עונשי קנס על כל אחד מהמבקשים על סך של 5,000 שקלים, לצד התחייבויות המסתכמות ב-20 אלף שקלים, וכן עונשי מאסר מותנים, עלולים להוביל לבסוף לפגיעה חמורה בארבעת ילדיהם – אשר שלושה מהם קטינים, ולכולם צרכים מיוחדים. זאת, בפרט בשים לב לקביעת בית משפט השלום בהכרעת דינו, שלפיה המבקשים שניהם אינם עובדים לפרנסתם, ומקדישים את זמנם לטיפול בילדיהם. בנסיבות ייחודיות אלו, תשלום הקנסות על ידי המבקשים עלול לגרוע מיכולתם לטפל בילדיהם; ואילו אם לא ישלמו את הקנסות כדין, הדבר עלול להוביל למאסרם באופן שלא יאפשר להם לטפל בילדיהם, כך גם בעניין ההתחייבויות שהוטלו על המבקשים ועונשי המאסר המותנים, אשר עלולים להוביל למאסר המבקשים אם יתמידו בהתעקשותם שלא לשלוח את בתם הקטינה למסגרת חינוכית כדין".
השופט אלרון קבע עוד כי העונשים שנגזרו על זוג ההורים עלולים להחטיא את תכליות הוראות חוק לימוד חובה, ובראשן הבטחת טובת הקטין, תוך טיפוחו וחינוכו. "שוכנעתי", כך השופט, "כי בסופו של יום – על אף קשיות העורף של המבקשים – כל מעיניהם נתונים לטובת הקטינה. מאמצים אלו לתמוך בבתם ודאי אינם קלים – וזאת בפרט כאשר אף יתר ילדיהם בעלי צרכים מיוחדים. אודה כי ליבי עם המבקשים. הנטל המוטל עליהם – כמו גם על הורים אחרים לילדים בעלי צרכים מיוחדים לעיתים כבד מאוד מנשוא, והתנהלותם היום-יומית תוך דאגה לילדיהם ראויה להערכה רבה. בהתאם לכך, נכון להעניק להורים אלו – ולמבקשים בפרט – כל תמיכה וסעד אפשרי על מנת להקל עמם".
"אני סמוך ובטוח", המשיך השופט, "כי רשויות הרווחה וגורמי החינוך ימשיכו למלא מלאכתם נאמנה, ולפעול אל מול המבקשים למציאת פתרון עבור הקטינה וצרכיה, תוך מאמץ לפעול בשיתוף פעולה עם המבקשים לשם כך. טוב יעשו אפוא ההורים אם יפנו פעם נוספת לגורמים המוסמכים ויפעלו בשיתוף עימם למציאת פתרון לבתם הקטינה, מתוך הבנה כי חוק חינוך חובה מחייב שינוי בהתנהלותם – וכי אם לא יעשו כן, עלולות להיות לכך השלכות חמורות להם ולילדיהם".
_____________________________________________________
