המחלקה לחקירות שוטרים, עצרה שוטר מג"ב בן 25, מאשדוד בחשד לתקיפת ואיומים על בת זוג, החזקת אמל"ח וגניבה בידי עובד ציבור. על פי החשד, השוטר תקף את אשתו מספר פעמים ואף גרם לה לחבלות וכן איים על חייה. בנוסף בחיפוש בביתו נתפס אמל"ח שעל פי החשד גנב בזמן שירותו.
מדובר בחקירה שהחלה השבוע, כאשר אשתו של החשוד הגישה תלונה, בעקבות הגשת התלונה ולאור החשדות זומן החשוד לחקירה, במהלכה עלה העניין של האלימות במשפחה ואיומים וכן נושא של גניבת אמל"ח והחזקת אמל"ח בין השאר, רימון הלם, רימון גז, כדור גז, כמויות גדולות של כדורים, מחסניות ועוד.
המתלוננת פירטה בעדותה ביחס לכל אחד ממקרי האלימות את אופן התרחשות האירוע ואת מהות האלימות שהופעלה כנגדה. באחד מהמקרים היא סיפרה כי החשוד נתן אגרוף בפניה, כשפניה כוסו בדם. במקרה אחר סיפרה כי הוא נתן "כאפה" לראשה, במקרה שהתרחש לאחר מכן, מספרת המתלוננת כי "חטפה" בוקס ממנו וכן סיפרה על התנהלות כללית בה בעלה היה מקלל ובמקרה אחד הוא אף הטיח תבנית ביצים על הרצפה.
המתלוננת מתארת בעדותה אירועים נוספים אשר קרו במרוצת השנים המעטות בהם נשואים המשיב והמתלוננת כשאף בני הזוג לדבריה ישנים במיטות נפרדות, עדיין המשיב נוקט כלפיה באלימות. באחד המקרים, החשוד לטענתה תפס אותה בידה וצבט אותה תוך שנותרה חבלה בזרוע ידה.
אולם המקרה אשר הוביל את המתלוננת בסופו של יום לספר ולגולל ליחידה החוקרת, את כלל אירועי האלימות אשר על פי החשד החשוד נקט כלפיה, היה המקרה אשר התרחש בסמוך להגשת התלונה, אז סיפרה כי הוא איים עליה ואמר לה כי "יש לו אפשרות להרוג אותה".
בשוטר החשוד, הוטחו טענות אשתו ביחס לאלימות השונה שהופנתה כלפיה ולאורך כל חקירתו הוא טען כי הוא אינו זוכר. הוא לא הכחיש את טענותיה, כי הוא הכה אותה בפעמים הרבות, אלא ביחס לכל מקרה אלימות שהוטח בפניו, ציין כי הוא לא זוכר. במקרה אחד ציין המשיב כי הוא "לא זוכר עבר מספיק זמן". במקרה שני, טען "ממש לא זוכר בכלל אם היה או לא". מקרה שלישי ציין "אני לא זוכר לא רוצה להגיד לך סתם" וכן הלאה וכן הלאה. כשנשאל השוטר האם הוא סובל מבעיות זיכרון המשפיעות עליו מלזכור, אירועים שהתרחשו בשנים האחרונות, ציין כי אינו סובל מבעיית זיכרון.
השופטת דורית בונדה, שהורתה על הארכת מעצר השוטר בשבעה ימים, ציינה בהחלטתה כי חומר החקירה מלמד על חשד סביר ברף הנדרש להארכת מעצר ראשונה ואף מעבר לכך.
"רבים הם המקרים בתיקים מעין אלה בהם קורבנות אלימות משתהות זמן ניכר בהגשת תלונה למשטרה", כתבה השופטת בהחלטתה, "זאת למרבה הצער כשהן ממשיכות לספוג אלימות לעיתים יומיומית עד להגשת התלונה, אם בכלל. המתלוננת הזכירה מדוע החליטה להתלונן רק כעת, נדמה כי בעדותה הרושם שנוצר הוא כי הגיעו מים עד נפש, כי כעת היא כבר חששה לחייה. בנסיבות אלה, לא מצאתי לייחס חשיבות לעיתוי הגשת התלונה 'ולשיהוי' הנרמז על ידי ב"כ המשיב".
__________________________________________________
