שופט בית משפט השלום בירושלים, עבאס עאסי, הורה למדינה לשלם פיצויים בסך כ-560 אלף שקלים, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, זאת בגין רשלנות רפואית, שעל פי הנטען גרמה לפטירתו של בעלה המנוח של התובעת בבית החולים בני ציון.
התובעת אלמנתו והיורשת היחידה של גבר אשר נפטר במהלך אשפוז, כשהיה בן 52 בעת פטירתו. ברקע הרפואי סבל המנוח ממחלות רבות לרבות: סכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ועישון וכן עבר פעמיים אירוע מוחי. יום לפני מותו פנה המנוח לרופא המשפחה בקופת חולים מכבי בתלונות על שיעול חזק. המנוח הופנה על ידי רופא המשפחה לבית החולים עם חשד לדלקת ריאות.
המנוח הגיע לחדר המיון בבית החולים בני ציון, שם אובחנה אי-ספיקה נשימתית חריפה והוא הונשם בממר"ד, התמונה הקלינית העלתה חשד לשפעת חזירים, ולכן החל לקבל טיפול מתאים לשפעת חזירים ונלקחה ממנו דגימה לבדיקה. ביום המחרת, עבר המנוח ייעוץ נוירולוגי עקב בצקת מוחית קלה וייעוץ קרדיולוגי וכן בוצע ניסיון גמילה ממכונת הנשמה אשר נכשל כי המנוח לא הצליח לנשום בכוחות עצמו. בשל אי-שקט פסיכומוטורי בשעות הערב נקשרו ידיו של המנוח אולם, למרות זאת, בשעה 01:30 בלילה שלף המנוח את צינור ההנשמה, בעקבות כך הושם לו מכשיר הנשמה לא-פולשני וכעבור 3 שעות קרס המנוח, עבר החייאה שלא צלחה ונפטר.
לטענת התובעת, בית החולים התרשל במספר מישורים. הכשל העיקרי היה באי-אשפוז המנוח במחלקה לטיפול נמרץ, וזאת נוכח מצבו הקשה וגילו הצעיר. הכשל השני נעוץ במהלך אשפוזו במחלקה הפנימית, משום שלא נעשתה הערכה מחודשת של מצבו, הגברת ההשגחה עליו ושקילה מחודשת להעברתו למחלקה לטיפול נמרץ.
הכשל השלישי היה בשעות האחרונות לחייו עד לפטירתו, למרות שהמנוח סבל מאי-שקט פסיכומוטורי, הוא לא קיבל סדציה, אלא טופל על ידי קשירת ידיו, למרות זאת הוא הצליח לשלוף את צינור ההנשמה, היה על בית החולים להרדימו ולאפשר הנשמה יעילה עד להתייצבותו וביצוע פעולה מתוכננת. לטענת התובעת, הטיפול במנוח נפל בין הכיסאות ומרגע שהועבר לאשפוז במחלקה הפנימית, נראה שהטיפול בו נשכח ונזנח שם.
מנגד, לטענת הנתבעת, ההחלטה להעביר את המנוח למחלקה הפנימית התקבלה בהתאם לפרקטיקה המקובלת בבית החולים במקרים דומים. במחלקה הפנימית קיימים חדרים הערוכים למצבים מעין אלה ומצוידים בציוד הדרוש לטיפול בחולים מונשמים הנזקקים להשגחה מוגברת ברמה המקובלת במחלקה לטיפול נמרץ, מצוקת האשפוז במחלקות טיפול נמרץ בארץ ידועה ומוכרת ואינה נובעת מרשלנות הצוות הרפואי. הנתבעת המשיכה וטענה כי, אין חובה או צורך לכתוב תכנית גמילה מהנשמה. לטענת הנתבעת, לא היתה הצדקה להמשיך להנשים את המנוח כאשר הצליח לנשום עצמונית, לאחר ששלף את צינור ההנשמה והושמה לו מסכת הנשמה C-PAP.
השופט עאסי קבע כי בית החולים לא חרג מסטנדרט הטיפול המקובל בארץ, כאשר החליט לאשפז את המנוח במחלקה הפנימית חלף המחלקה לטיפול נמרץ ולכן הדבר אינו מהווה התרשלות מצד בית החולים, אולם הכשל העיקרי לדברי השופט היה התרשלות בטיפול במנוח בזמן אשפוזו במחלקה הפנימית עד לפטירתו. "לאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות לרבות חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, והתיעוד הרפואי, הגעתי לכלל מסקנה כי ביה"ח התרשל בכל הנוגע לניטור, ההשגחה והטיפול במנוח במחלקה הפנימית.
"כשל משמעותי בטיפול", כתב השופט בפסק הדין, "כפי שצוין על ידי מומחה התובעת, נעוץ בכך שאין מידע על תכנית הנשמה לרבות התייחסות לניסיון גמילה שכשל ומשמעויותיו; חסרים פקודות לניטור, והאם היה בכלל ניטור כמתחייב ממצבו של המנוח. בעניין זה מקובלת עלי עמדתו של מומחה התובע, אשר ציין בחוות דעתו כי מן הראוי היה להרדים את התובע ולאפשר הנשמה יעילה עד להתייצבותו וביצוע גמילה מתוכננת. לאחר ניסיון הגמילה הכושל שנעשה בשעות הבקר, היה צורך בסדציה בכדי לאפשר הנשמה יעילה, במיוחד שתמונת הגזים בשעות הבוקר לא הראתה שיפור, תחת זאת ידיו של המנוח נקשרו, ולמרות זאת הוא הצליח לשלוף את צינור ההנשמה נוכח אי שקט פסיכומוטורי".
השופט עאסי הוסיף: "בעניין הקשר הסיבתי, מקובלים עלי דברים שנאמרו על ידי מומחה התובעת במהלך חקירתו שלפיהם חרף הרקע הרפואי העשיר של המנוח, עמו הוא חי בשלום, ובשים לב לגילו הצעיר יחסית, היה למנוח סיכוי טוב לשרוד את המחלה, אולם בהתרשלותו בית החולים מנע ממנו צ'אנס' זה, שנע בין 50% עד 60% להישרדות… לעומת זאת, אינני מקבל את עמדתו של מומחה הנתבעת, שלפיה פטירתו של המנוח היתה מלכתחילה מעין גזירה משמיים, לנוכח הרקע התחלואתי שלו והמחלה הוויראלית שתקפה אותו, וכי שום מהלך, לרבות אשפוז במחלקה לטיפול נמרץ או כל טיפול אחר לא היה יכול להציל אותו, ולמעשה לא ניתן היה לעשות כלום למנוח מעבר לנטר ולחכות לראות מה יקרה איתו".
"סבורני", נכתב עוד, "כי גישה זו משמעה למעשה 'הרמת ידיים' מצד בית החולים בעניינו של המנוח, שכן נראה כי בהינתן מצבו הקשה של המנוח כמתואר לעיל, גישה טיפולים פסיבית של 'לנטר ולחכות לראות מה יקרה' משמעה גזר דין מוות… גישה זו מעוררת קושי וספקות שמא גם במחלקה הפנימית בבית החולים התייאשו מראש ממצבו של המנוח, דבר שיכול להסביר את הטיפול והמעקב הרופף שנהגו בעניינו, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי הדל יחסית הקיים בעניינו של המנוח".
עו"ד דן זילברמן: "אופן הטיפול היה שגוי"
עו"ד דן זילברמן, המתמחה ברשלנות רפואית, בפרשנות לפסק הדין: "מהחלטת בית המשפט, ניתן ללמוד כי רשלנות בית החולים נוגעת לאופן הטיפול עצמו במנוח, במחלקה הפנימית. מכאן אנו למדים כי למרות שהאבחנה הרפואית הייתה נכונה, קרי זיהוי המחלה שממנה סבל המנוח, אופן הטיפול בה היה שגוי תוך סטייתו מהפרקטיקה המקובלת. זאת ניתן להבין מעצם קביעתו של בית המשפט אודות הרמת ידיים מראש מצד בית החולים".
_____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט עבאס עאסי
_____________________________________________________
https://obiter.co.il/lawyer/%d7%93%d7%9f-%d7%96%d7%99%d7%9c%d7%91%d7%a8%d7%9e%d7%9f-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%a8%d7%93-%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%9b%d7%99-%d7%93%d7%99%d7%9f
