ב-1 ביולי 2018 הייתי שותפה לפסק דין חשוב שהתקבל בתיק שניהלתי משך שנתיים יחד עם עו"ד מתת פלסנר. פסק הדין ניתן ע"י כבוד השופט עובד אליאס בביהמ"ש לענייני משפחה בפ"ת. היה זה פסק דין שונה. אחר. פסק דין שרבים המתינו לו (הן גברים והן עורכי דין) תקופה ארוכה מאז ניתן בע"מ 919/15 (התיק שהוביל להלכת בית המשפט העליון בעניין שוויון מזונות). ומה היה כל כך שונה בו? למעשה עד למתן פסק הדין לא היה ברור מה יעלה בגורלם של אבות שכבר התחייבו למזונות הילדים ו/או שנקבעו מזונות בפסק דין בטרם ניתנה ההלכה.
בפעם הראשונה, שופט בימ"ש שלום קבע כי עצם ההלכה החדשה (שניתנה בעליון) מהווה שינוי נסיבות. כלומר אבות שנקבעו להם דמי מזונות בטרם ההלכה החדשה בשנת 2017, יכלו לפתוח הסכמים או פסק דין רק בשל שינוי הפסיקה ולבקש הפחתת מזונות. לשופטים רבים היה קושי לקבוע זאת, לאור הכלל כי "הסכמים יש לכבד". והנה, בפעם הראשונה, היתה זו פסיקה אמיצה שמבינה כי אין להפלות בין אבות. כלומר המטרה היתה למנוע מצב של "אבות מסוג א' (אלו שחתמו על הסכם או שנקבעו דמי מזונות בפס"ד לאחר ההלכה החדשה תוך התחשבות בה) לעומת "אבות מסוג ב'- אותם אבות שנדרשו לשלם מזונות גבוהים בצורה משמעותית בטרם התקבלה ההלכה החדשה.
הייתי גאה, שכן היה זה צעד אמיץ, הגיוני ומתבקש. מאז, עורכי דין רבים השתמשו בפסק הדין בכל עת שהגישו תביעות להפחתת מזונות עבור אבות רבים. מאידך, חשוב לציין כי לא היתה הלכה מנחה. כל שופט פסק בהתאם לראות עיניו, והגישות התחלקו לשניים- אלו שקבעו כי יש להתחשב בהלכה החדשה ולהחיל אותה גם על גברים שחתמו בעבר בטרם קבלת פסק הדין בכל הקשור לדמי המזונות- כך שלמעשה מבחינתם ההלכה החדשה מהווה "שינוי נסיבות" מספק לצורך הבקשה להפחתת המזונות שכן יש לה תחולה רטרואקטיבית כך שנדרש רק להוכיח שינוי קטן נוסף לצורך ההפחתה.
מנגד, היו גם שופטים שהמשיכו בדווקנות עם הכלל לפיו "הסכמים יש לכבד" ונוכח עיקרון סופיות הדיון אין לאפשר לפתוח הסכמים או פסק דין שניתנו בטרם פרסום ההלכה החדשה, רק לאור העובדה כי ניתנה ובכך נוצרה מציאות בלתי ברורה, כאשר כל מקרה תלוי בשופט ובביהמ"ש בו ההליך נידון ולבסוף נמצאה מעין "נוסחת איזון" בין השופטים לעניין השינוי שיש להוכיח ועל כך היתה הסכמה.
חלפו שלוש שנים במהלכן ניתנו פסקי דין רבים, חלקם סותרים זה את זה וללא כל אחידות בין השופטים. לאחרונה, ניתנה עמדה מנחה מטעם היועץ המשפטי לממשלה בתיק שנידון בעליון, לפיה שינוי ההלכה אינה מהווה "שינוי נסיבות" ומשכך, מי שפונה לביהמ"ש בבקשה להפחית בדמי המזונות עליו להוכיח שינוי נסיבות "מהותי" כפי שהיה נהוג בעבר, כלומר להוכיח כי אכן התקיימו שינויים מהותיים שלא ניתן היה לצפותם מראש- זו הגישה המחמירה.
מנגד, היו שאמרו כי בכל הקשור להפחתת מזונות, מספיק להוכיח "שינוי נסיבות עובדתי קל" נוכח ההלכה החדשה ואפשרות ליתן גמישות ושיקול דעת של ביהמ"ש בעניין. במקרים הללו היה יותר קל לאבות להפחית בדמי המזונות שכן הם לא נדרשו להוכיח שינוי "מהותי" כך שכל מקרה נבחן לגופו (דבר שהינו ראוי יותר) הן לגבי העובדות והן לעניין תום הלב של המבקש.
______________________________________
שינוי נסיבות מהותי
_______________________________________
בימים האחרונים פורסמה ההלכה המנחה בכל הקשור להפחתת מזונות מעתה. שופטי העליון פרסמו את פסק הדין בע"מ 7670/18 שעסק בשאלה האם אותה הלכה מהווה שינוי נסיבות לצורך הפחתת דמי מזונות. לפי הפסיקה, נסתם הגולל בכל הקשור לשאלת התחולה של הלכת שוויון המזונות על תיקים קיימים. פסק הדין קובע באופן חד משמעי כי לצורך הפחתת דמי המזונות במקרים של פסק דין או הסכמים בטרם פסיקת ההלכה החדשה (בע"מ 919/15) יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי ועצם ההלכה כשלעצמה לא מהווה שינוי נסיבות. כלומר, כעת גם פסלו גם את דרך הביניים הכה יפה אליה הגיעו השופטים במשפחה ובמחוזי. עכשיו אין ספק שזה יהיה קשה מאוד.
יש ביקורות לכאן ולכאן. מחד, הבסיס שעמד ככל הנראה מאחורי ההלכה, הינה ההבנה כי לא נותרו מקרים רבים שבהם נפסקו או נקבעו מזונות בהסכם לפי ההלכה החדשה בשנת 2017 ומשכך לא ייפגעו אנשים רבים, זאת לצד החשש מהצפת תביעות בבתי המשפט (תופעה שקרתה בשנתיים האחרונות בכל הקשור לבקשות חוזרות ונשנות מצד אבות להפחית בדמי המזונות), וכן הכלל בדבר סופיות הדיון וכן כי "הסכמים יש לכבד" (ככל ודמי המזונות נקבעו בהסכם).
מאידך, פסק הדין יוצר ללא ספק את ההבחנה בין אבות משני סוגים. "אבות מסוג א'"- אלו ש"נהנים" מההלכה החדשה (שניתנה בשנת 2017 ולפיה דמי המזונות נקבעים לפי שני פרמטרים ובמקרים מסוימים נמוכים יותר, כאשר האב מממש את הורותו, נוטל חלק בגידול הילדים ובמקרה שכזה הדבר צודק כאשר יש אף התחשבות בשכר האם. ומאידך אבות מסוג ב'- אלו שחתמו על הסכמים בעבר, או שניתנו לגביהם פסק דין ובהם נקבעו מזונות גבוהים בצורה משמעותית ללא כל התחשבות בהלכה החדשה.
נדמה כי ביהמ"ש הלך צעד אחד רחוק מדי בקביעתו כי יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי בכל הקשור להפחתת מזונות, וכן בקביעה כי להלכה החדשה אין תחולה רטרואקטיבית על תיקים שנסגרו זה מכבר. יש להותיר לביהמ"ש את שיקול הדעת לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.
דבר אחד בטוח- נראה כי בקרוב יוגשו פחות תביעות להפחתת מזונות נוכח המשוכה שיש לעבור מעתה והיא להוכיח שינוי נסיבות "מהותי", כך שאין להסתפק בהלכה החדשה כעילה להפחתת דמי המזונות. נראה כי אבות רבים ישלימו עם דמי המזונות שנקבע בהסכם/בפסק דין ויחששו לפנות לביהמ"ש ובכך נפגעת אף זכות הגישה לערכאות. מעבר לכך, חשוב לציין כי בסופו של יום גם הילדים הם נפגעים מהעניין שכן תיתכן סיטואציה של "בית עני" ו-"בית עשיר". כך, אצל אבות שמשלמים מזונות בסכומים מופרזים, אין לילדים "רווחה כלכלית" בביתם לעומת בית האם, אשר מקבלת מזונות ושם תנאי המחייה של הילדים טובים יותר. כמובן כל מקרה לגופו.
הכותבת: עו"ד לענייני משפחה הילה וינטרוב
לאתר הילה וינטרוב – עורכת דין ומגשרת
