לבית המשפט המחוזי מרכז, הוגש ערעור על קולת עונשו של המורה שניאור לנדאו בגין הרשעתו בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין בטרם מלאו לו 14. לנדאו הורשע בעבירות אלו לאחר שביצע אותן בפני 17 קטינים בני 6-9 שהיו תלמידיו בבית ספר יסודי בפתח תקוה. בימ"ש השלום בפתח תקווה, גזר עליו 7 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצוי בסך 17,000 שקלים ל- 17 נפגעי העבירה וצו מבחן למשך 18 חודשים.
בהודעת הערעור, נכתב כי המשיב הורשע בעבירות לאחר שהודה בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים לאחר הליך גישור. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. על פי כתב האישום המתוקן, בין החודשים ינואר ליוני 2019 שימש המשיב כמורה לרובוטיקה ולימד כיתות א', ג' וד' בבית ספר יסודי בפתח תקווה. במהלך התקופה, במספר מקרים, נהג המשיב לנעול את דלת הכיתה ולשחק עם התלמידים משחק כאשר המשיב היה מרכיב מספר תלמידים על גבו כשהוא רכון על ברכיו.
בשלב מסוים, נפל המשיב ארצה, הסתובב על גבו והתלמידים היו מנסים להישאר ישובים עליו. במצב זה, כאשר המשיב שכוב על גבו ומספר תלמידים יושבים על בטנו, נהג לבצע בתלמידים מעשים מגונים. בהמשך, עודד המשיב את התלמידים להרים חלקית את חולצתו ולגעת בו, וכן אפשר להם לחלוץ את גרביו ונעליו.
במקרה נוסף, ביוני 2019, בכיתה המונה כ-25 תלמידים, הוא הציע לתלמידים לשחק שוב את המשחק. לנדאו, נטען, נעל את הדלת, התלמידים הורידו למשיב נעליים וגרביים, ובהמשך הורידו לו את בגדיו, עד אשר ביצע מעשה מגונה. בשלב זה, קם המשיב והפסיק את המשחק.
לפי הפרקליטות, עונשו של לנדאו "סוטה לקולא באופן מהותי ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות ביצוע העבירה בה הורשע המשיב, אינו מבטא במידה מספקת את הצורך בהרתעת היחיד והרבים". לפי הפרקליטות, אין בעונש שהושת כדי "להלום את חומרת המעשים והיקף העבירות".
"כמו כן", נכתב עוד לביהמ"ש, "אין בו כדי לענות על מידת הפגיעה בהם (בקטינים), נסיבות ביצוע העבירה, פערי הגילאים המשמעותיים בין המשיב לקטינים, מעמדו של המשיב ביחס אליהם, ריבוי הקטינים וניצול אמונם, תמימותם והנגישות הקלה אליהם".
בפרקליטות הוסיפו: "בית משפט קמא כלל לא קיים דיון משמעותי בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, ולא נתן משקל לנסיבות ביצוע העבירה החמורות (למעט ריבוי הנפגעים). בהקשר זה תפנה המערערת לנסיבות ביצוע העבירה, כפי שהובאו בפני בית משפט קמא במסגרת הטיעונים לעונש. המשיב היה המורה של הקטינים, הוא ניצל את תמימותם ואת הנגישות הקלה אליהם וביצע בהם מעשים מגונים… כדי לספק את רצונותיו הפרטיים, וכן עודד אותם לגעת בו ולהפשיט אותו מבגדיו, והכל במסגרת משחק אותו נהג לשחק איתם תוך כדי שיעור. מעשיו של המשיב אירעו מספר פעמים ונמשכו במשך תקופה של כחצי שנה. העבירות בוצעו בבית הספר – מקום שאמור להיות מבצר ומגדלור עבור הקטינים הבאים בשעריו. המשיב ניצל את האמון שנתנו בו הקטינים, את הנגישות אליהם שהקנה לו מעמדו כמורה, וניצל את פער הגילאים המשמעותי ביניהם ואת תמימותם".
"המשיב ידע", נכתב עוד, "כי הקטינים לא מבינים בזמן אמת את הפגיעה המשמעותית בהם, וניצל זאת כדי לספק את צרכיו המיניים תחת כסות של משחק תמים. ראיה לכך, היא תיאור הורי נפגעי העבירה את תחושות האשם של הקטינים בעקבות האירוע".
על פי הערעור, בית המשפט לא התייחס לגילם הצעיר מאוד של הקטינים, בני 6-9 בלבד ולריבוי הקטינים נפגעי העבירה – 17 במספר, ולחומרה היתרה שיש בנתון זה והשפעתו על נסיבות ביצוע העבירה לפיכך, עונש הולם, לטענת הפרקליטות, בנסיבות תיק זה, "צריך לכלול רכיב מאסר בפועל כדי להלום את המעשים ואת ההשלכות הקשות שלהם על הקטינים".
