משפחה לא בוחרים. שופטת בית משפט לענייני משפחה בת"א, איריס אילוטוביץ'-סגל, דחתה תביעת לשון הרע של אדם נגד גיסו, לאחר שזה פעמיים קילל אותו פעם אחת בדירתו ופעם אחת בבית החולים. השופטת נמנעה מלפסוק הוצאות וסכמה בתקווה שהצדדים ישכילו לראות במקרה הזה כ- "Like a Bridge Over Troubled Waters".
על פי התביעה שהועמדה על סך של 30 אלף שקלים, שעילתה פרסום לשון הרע שביצע הנתבע כלפי התובע, מדובר היה בשני אירועים שונים. האירוע הראשון, התרחש בערב חג הפסח, עת הגיע הנתבע לדירת התובע ואחותו כדי לבדוק מדוע לא הם הגיעו לארוחת החג שהתקיימה אצל הורי הנתבע וקילל אותו "טינופת", "זבל" ו"חלאה". למשמע קריאות אלה, ביקש התובע כי הנתבע ובן זוגו יעזבו את דירתו.
במהלך עזיבתם את דירת התובע ותוך כדי היציאה לחדר המדרגות, המשיך הנתבע לקלל ולהשמיע מילים פוגעניות כלפי התובע. לטענת התובע, שכניו שנכחו באותה העת בדירותיהן שמעו את הגידופים. בימים שחלפו מאז האירוע הראשון, מצא עצמו התובע יורד בסתר ובלחש במדרגות ביציאה מדירתו, נוכח תחושת הבושה הקשה מלהביט בעיני שכניו.
הנתבע אינו הכחיש את הדברים אך טען להגנתו, כי הוא ובני משפחתו הם קורבנות להתעללות מתמשכת מצד התובע. יחסיו של התובע עם בני משפחתו מעולם לא היו טובים, לטענת הנתבע בעקבות ההתרחשויות, החל התובע לאיים על אימו בטלפון וכן באמצעות התכתבויות בוואטסאפ: "מי שלא מקבל חינוך ראוי ולא יודע לכבד את הזולת ילמדו אותו ברחוב", "הבן שלך ישלם ביוקר".
האירוע השני, התרחש במסדרון בית החולים, מחוץ לחדר שבו היה מאושפז אותה העת, אביו של הנתבע לאחר שלקה באירוע לבבי. במסגרת האירוע נטען, כי הנתבע פנה לאחותו וביקש ממנה "תוציאי את הזבל מהחדר", בהתייחסו לתובע.
על כך טען הנתבע, כי לא קילל את התובע במהלך האירוע השני ואף לא שוחח עמו. כל שעשה היה לבקש מאחותו להוציא את בן זוגה, התובע, מהחדר בו אושפז אביהם באומרו – "תוציאי את הבן זוג שלך מהחדר אני רוצה להיות עם אבא שלי". משאחותו התנגדה לדרישה, ציין הנתבע כי בנסיבות הללו – יאלץ לקרוא לצוות הביטחון של בית החולים. לדבריו, חילופי הדברים התרחשו במסדרון בית החולים, בטונים נמוכים ובשקט.
השופטת שדחתה את התביעה, הסבירה כי לאחר עיון בעדות התובע ובעדותה של הגברת מ', אשר לא יכלה להצביע על שם של שכן מסוים ששמע בוודאות את הדברים שנאמרו וסבר כי יש להעניק להם משמעות כלשהי, ובשים לב לכך שהתובע נמנע מלזמן את מי משכניו למתן עדות בעניין, היא לא שוכנעה כי התקיים אלמנט הפרסום באירוע הראשון.
"אמרות הנתבע הושמעו על ידו בפרץ רגשות, וכי ניתן בהחלט לראותן כאמרות שנאמרו ב"עידנא דריתחא ובלהט הרגע". "ספק רב, לו 'אדם סביר'", כתבה השופטת בהחלטתה, "אשר היה נקלע לסיטואציה, היה מייחס לאמרות אלו, בנסיבות בהן הושמעו, משמעות אחרת מזו של 'התלהטות יצרים' או שמא היה מפרש את האירוע ככזה אשר נעשה בכוונה לקבוע עובדות בשטח ולפגוע בשמו הטוב של התובע בעיני הנוכחים".
השופטת התייחסה בהחלטתה לאירוע שהתרחש בבית החולים וכתבה "סבורני כי חילופי הדברים בין הצדדים, ככל שאכן התרחשו, והדברים שנאמרו על ידי הנתבע ככל שאכן נאמרו, אינם עולים כדי לשון הרע. אסביר. כפי שצוין לעיל, את משמעותם של הדברים שנאמרו, יש לבחון על בסיס ההקשר והנסיבות. האירוע כאמור, אשר התרחש בבית החולים, איננו אירוע בעל נסיבות רגילות. המדובר היה בתקופה רגישה ביותר מבחינת הנתבע, אשר היה טרוד וחרד לשלומו של אביו, אשר זה עתה לקה באירוע לבבי ונדרש לעבור צנתור. עדותו של הנתבע הייתה מהימנה בעיני והתרשמתי כי אותה שעה, הוא היה מצוי במצוקה רגשית אמיתית וחש תחושה של חוסר אונים למראה התובע הניצב לצד מיטת אביו".
_______________________________________________________
