רשם בית משפט השלום בירושלים, אופיר יחזקאל, הורה לחברת התקשורת ימות המשיח בע"מ לפצות בכ-35 אלף שקלים כולל הוצאות אדם אשר קיבל ממנה צינתוקים (צליל וניתוק) המוגדרים בחוק כדואר זבל. הרשם הורה להם לשלם 700 שקלים על כל צינתוק.
התביעה הוגשה במקור בבית המשפט לתביעות קטנות וכוונה כלפי "בעליהם של קווי הטלפון הבאים", תוך פירוט של 16 מספרי טלפון, שמהם, לטענת התובע בוצעו "צינתוקים" לקווי טלפון המוחזקים על ידו. צינתוק הוגדר על ידי התובע כחיוג למספר הטלפון הנמען, וניתוק השיחה מיד, על מנת שהנמען יחייג חזרה למספר שממנו בוצעה השיחה, ובכך יאפשר למצנתק לחשפו לפרסומות, או לקדם את מטרותיו באופן אחר.
התביעה המקורית, לא כללה את זהות "בעלי הקווים" והתובע ביקש, בתחילה, כי בית המשפט יורה לגורמים שונים כגון משרד התקשורת ומשטרת ישראל, לחשוף בפניו את זהותם. לאחר שנדחו בקשות אלה, הוגש כתב תביעה מתוקן, שבמסגרתו נתבעה חברת ימות המשיח בע"מ.
לטענת התובע, הנתבעת שלחה לו לקווי טלפון המוחזקים על ידו 81 הודעות "ספאם". התובע טען, בכתב התביעה המתוקן, כי חברת אנ. גי. אן תקשורת, אישרה בפניו, כי חלק מהקווים שמהם בוצעו השיחות מושא התביעה, הם של לקוחותיה, וכי למיטב ידיעתו הנתבעת ימות המשיח "מפעילה חלק משמעותי משיחות הצינתוק על מנת להשיא רווחים". עוד טען התובע, כי הצינתוקים האמורים, מקנים לו עילת תביעה כלפי הנתבעות, מכוח הוראות סעיף 30 א לחוק התקשורת הידוע כ"חוק הספאם". לטענתו הוא סובל מ"מבול" של צינתוקים, בתדירות של שלושה או ארבעה ליום, ולעיתים אף למעלה מכך, דבר המהווה הטרדה של ממש.
תוכן השיחות, לדברי התובע, כלל "חדשות ואקטואליה, עובר להתרמות, רכילויות שונות, נושאים מגונים וניבולי פה, בדיחות, שירה, ניגונים, הרצאות, הודעות על הפגנות ומחאות שונות ומשונות וכו'". התובע הוסיף כי במרבית המקרים, לא קיימת אפשרות הסרה מרשימת התפוצה הרלבנטית למספר שממנו מבוצעים הצינתוקים, וכי במקרים שבהם קיימת אפשרות הסרה, הדבר דורש זמן רב.
כמו כן, הואיל והצינתוקים מבוצעים ממספרים רבים, אין טעם של ממש בהסרה מהרשימה הנוגעת למספר ספציפי זה או אחר. בנוסף, לטענת התובע, לא קיימת לנמען אפשרות לחסום את המספרים ולדבריו הצינתוקים גורמים לו לטרדה ואף פוגעים בפרנסתו. כמו כן, הוא עושה שימוש בטלפון, הן לצרכים אישיים והן לצרכי פרנסה, ולכן, נוהג לחזור לשיחות שלא נענו, דבר אשר העצים את הטרדה הגלומה בצינתוקים.
חברת ימות המשיח, הגישה כתב הגנה, שבו טענה, כי התביעה נטולה בסיס עובדתי. כך, התובע לא הציג דבר מה קונקרטי לעניין תוכן ההודעות, לא הוכיח כי אכן בוצעו אליו צינתוקים, בשונה משיחות או הודעות מותרות, ולא הציג כלל את מועדיהם של מרבית הצינתוקים הנטענים. כמו כן, רשימת הצינתוקים שצירף לכתב התביעה, אינה בגדר ראייה, ותכני ההודעות, כפי שתוארו בכלליות על ידי התובע עצמו, אינם בגדר "פרסומת". מעבר לכך, טענה ימות המשיח, כי היא פועלת כחברת טכנולוגיה, המספקת ללקוחותיה שירותים טכניים למערכות מידע טלפוניות. מערכות אלה מאפשרות שידור של מידע קולי, או ממוחשב, והאזנה למידע זה. המערכות מסופקות ללקוחות הנתבעת, המקימים באמצעותן קווי מידע קולי, המחוברים לרשת הבזק הציבורית.
הרשם שקיבל את התביעה ציין כי לכתב התביעה המקורי, כאמור, צירף התובע, רשימה בלבד, של הצינתוקים הנטענים, רשימה שנעדרו ממנה מועדיהם של חלק ניכר מהצינתוקים, ולא צירף כל ראייה לתמיכה בכך שאכן בוצעו צינתוקים אלה.
רק בהמשך, בכתב התביעה המתוקן, נכתב בהחלטה, צורפו צילומי מסך המתייחסים ל- 49 צינתוקים. "אני סבור כי השיחות שלגביהן צורפו צילומי מסך, אכן הוכחו", כתב השופט. "לעניין זה, אכן צורפה אסמכתא על ידי התובע, לכך שבוצעו השיחות, בדמות אותם צילומי מסך. הנתבעת, לעומת זאת, שבכוחה היה לסתור אסמכתא זו – ככל שאינה נכונה, וככל שלמעשה לא בוצעו השיחות האמורות – באמצעות פנייה ללקוחותיה הרלבנטיים, והצגת מידע הקיים אצלם לעניין זה, לא עשתה כן, לא פנתה ללקוחותיה בעקבות התביעה ולא צירפה ראיות המצויות בידיהם, מכאן שיש לקבוע כי 49 השיחות האמורות, אכן התקיימו".
__________________________________________________
