שופט בית משפט השלום בקריות, מוחמד עלי, דחה תביעה תביעת פיצויים שהוגשה נגד שרות בתי הסוהר נגד אסיר שהוכה ונפצע בבית כלא ובמקביל קיבל את התביעה שהגיש נגד שני האסירים התוקפים והורה להם לפצות אותו בסכום של כ-300 אלף שקלים כולל שכר טרחת עו"ד והוצאות.
על פי התביעה, המקרה התרחש בזמן שהתובע היה אסיר. התובע נדון לשישים חודשי מאסר בפועל בהליך פלילי שהתנהל נגדו בגין ביצוע עבירות פליליות חמורות. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהתובע פקד את בית האסורים ובעבר נכלא פעמיים. במהלך מאסרו השלישי, שהה התובע באגף 6 בכלא "שטה" ויחד עמו שהו באותו אגף שני הנתבעים, אשר נשאו מאסר עולם בגין ביצוע עבירות רצח. השניים תקפו בשעת ערב את התובע באופן ברוטלי באמצעות דוקרנים וכלים חדים מאולתרים וגרמו לו נזקי גוף, לאחר התקיפה הובהל התובע לבית חולים, שם אושפז למספר ימים וקיבל טיפול רפואי.
חוות הדעת הרפואית שהגיש התובע, ממומחה לכירורגיה פלסטית לפיה נותרה לו נכות בשיעור של 10% בגין צלקות בולטות ומכערות הממוקמות באזור הפנים ובצוואר, וכן נכות בשיעור של 20% בגין צלקות מפוזרות בחלקי הגוף. בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי מהנתבעים ומהמדינה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתקיפה. את תביעתו נגד הנתבעים ביסס התובע על עוולת התקיפה וכן על הפרת חובות חקוקות. את תביעתו נגד המדינה ביסס התובע בעיקר על עוולת הרשלנות.
הנתבעים, שעודם אסירים, לא הגישו כתב הגנה אך זומנו לדיונים שהתקיימו בתיק והובאו לחלק מן הדיונים וציינו כי אינם רוצים להגיש כתב הגנה ולהתגונן ואף אינם מעוניינים להשתתף בדיונים. הנתבעים הובאו גם לישיבה נוספת בה הודיעו שאינם מעוניינים ליטול חלק בהליך ואף ביקשו שלא לזמנם שוב לדיונים. בהמשך זומנו הנתבעים כעדים מטעם התובע, אולם הם מילאו את פיהם מים וסירבו להשיב לשאלות הצדדים. בכתב ההגנה שהגישה המדינה, היא טענה במישור האחריות כי אירוע התקיפה התרחש באופן מפתיע, ללא מידע מוקדם, ועל כן היא לא יכלה לצפות את ההתרחשות. כמו כן המדינה חלקה על קיומו של קשר סיבתי בין המעשים והמחדלים המיוחסים לה לבין התוצאה שנגרמה.
רק לאחר האירוע הוכרז התובע כטעון הגנה שלישית והשופט עלי שדחה את התביעה נגד המדינה ללא הוצאות קבע כי גם בדיקה של הוראות הפקודה מלמדת כי הנתונים הקשורים בתובע, שהיו ברשות שב"ס לפני האירוע, לא הצדיקו טיפול בו כאסיר טעון הגנה. את התביעה נגד שני האסירים שפצעו אותו קיבל השופט אולם את סעיף הפסד כושר השתכרות קבע השופט על 80 אלף שקלים מאחר במהלך התקיפה היה התובע אסיר והיה זה מאסרו השלישי לאחר שהורשע בעבירות חמורות, בין היתר בשוד מזוין.
"התובע", נכתב בפסק הדין, "לא הציג נתונים לגבי עיסוקיו בתקופות שבהן לא היה אסיר או עצור. מומחה המדינה ציין כי לצלקות שנגרמו לתובע אין פן תפקודי, עם זאת אין להתעלם מכך שחלק מן הצלקות מצויות בפניו של התובע, דבר שעלול להשפיע על סיכויו להתקבל לעבודה בשל הרתיעה שהצלקות יכולות לעורר. לצד זאת, אין להתעלם מנתוניו של התובע שכוללים הרשעותיו בעבירות חמורות, עובדה שפוגעת גם כך בסיכויו להתקבל לסוגי עבודות, גם ללא קשר בקיומן של הצלקות".
בהתייחס לנזק לא ממוני, הוסיף השופט: "תקיפת התובע על ידי הנתבעים הייתה קשה וברוטלית. הנתבעים עשו שימוש בחפצים חדים והפליאו דקירות בגופו של התובע לעיני קהל האסירים. כתוצאה מהתקיפה הברוטלית נזקק התובע לקבלת טיפול רפואי ואושפז בבית חולים. אמנם, על פי חוות דעת מומחה המדינה, חלק מן הצלקות הן 'קוויות או מוקדיות, חלקן קטנות שבקושי נגלות לעין', אך אין להתעלם מכך שחלק מן הצלקות מצויות בפניו של התובע וחלקן ביתר חלקי הגוף והן בולטות".
________________________________________________
