שופטי בית משפט המחוזי בתל אביב, בראשות השופטת עינת רביד, קיבלו ערעור של אישה על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה והורה לקיים את צוואה אחרונה של אישה שהלכה לעולמה, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה קבע לקיים צוואה קודמת.
לפני 12 שנים ערכה המנוחה צוואה שבמסגרתה העניקה את ביתה והמגרש שעליו בנוי ביתה לבן שלה ואת יתרת רכושה היא הורישה לארבעת ילדיה בחלקים שווים.
כמו כן, היא צוותה על הבן להעניק בתום שנה מפטירתה מתוך חלקו בעיזבונה, שתי מנות: לבת אחת סך של 65 אלף דולר ולבת אחרת סך של 120 אלף דולר.
כעבור שלוש שנים, ערכה המנוחה צוואה אחרת שבמסגרתה חילקה את כל עיזבונה לארבעת ילדיה בחלקים שווים.
צוואה זו נערכה על ידי עורך דין.
אחת הבנות ביקשה לקיים את הצוואה האחרונה ואילו ארבעת האחים התנגדו לקיום הצוואה האחרונה ובקשו לקיים את הצוואה הראשונה.
בית משפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה והורה לקיים את הצוואה הראשונה, מאחר שלא הוכח שהמנוחה היתה מודעת לכך שהיא חתמה על צוואה ושהיא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי והיא אף לא הבינה את טיבה של הצוואה.
הבת שערערה למחוזי, טענה שהצוואה הראשונה היא תוצר של השתלטות מחושבת של אחיה על רכוש המנוחה שנערכה "בתחבולה, רמייה, חוסר תום לב" תוך הסתרת צוואת האב וניצול אחיותיו ואמם.
לטענתה האח כתב את התסריט, ביים את ההצגה ולבסוף אף לקח חלק פעיל כשחקן הראשי בניסיונו להוציא לפועל את מזימתו.
שלושת האחים טענו מאידך, שהצוואה האחרונה לא משקפת את רצון המנוחה והמנוחה כלל לא הבינה שהיא חתמה על צוואה חדשה המבטלת את הצוואה הראשונה.
לטענתם, בעקבות בקשת המנוחה שהשתכנעה מאחיותיה שקיים חשש שהאח לא יעביר את המנות שהיא צוותה בצוואתה הראשונה, היא ביקשה לחתום על מסמך שיבטיח שאם הוא לא יעביר את המנות כפי שנכתב בצוואה הראשונה אז "תפעילו את המסמך שתכינו על מנת להגן עליכם שהאח יהיה חייב לקיים את הצוואה".
בסיכומו של דבר, השופט נפתלי שילה, קבע שהמנוחה היתה כשירה לערוך צוואה ולא הוכח שהיא לא הבינה שהמסמך שעליו חתמה היא צוואה חדשה שמבטלת את הצוואה הראשונה.
זאת לאחר שאחת האחיות אף העידה שהמנוחה היתה "אישה עסקית" למרות שלא ידעה קרוא וכתוב.
"גרסת המשיבים", נכתב בפסק הדין, "שהמנוחה חשבה שמדובר במסמך חיזוק לצוואה הראשונה, מהווה 'עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב' ולא הוכח כלל שהמנוחה סברה שמדובר במסמך שאינו צוואה. המשיבים לא הביאו לעדות את יוזמי 'מסמך החיזוק' – אחיותיה של המנוחה – שנטען שאיימו על המנוחה שאם לא תחתום על מסמך כזה ינתקו איתה את הקשרים, והדבר אף הוא פועל לחובתם. לכן, אני סבור שהמערערת עמדה בנטל השכנוע שהוטל עליה לאור הפגם הצורני הקל והוכיחה שהצוואה משקפת את רצונה של המנוחה".
