שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רפאל יעקובי, קיבל את עמדת המדינה ודחה תביעת נזיקין של פעיל ארגון ה- ISM, טריסטן אנדרסון, הוריו ובת זוגו, שבמסגרתה נטען כי התובע נפגע מרימון גז אשר נורה לעברו על ידי כוחות משמר הגבול בכפר נעלין במהלך מארס 2009. בנוסף, בית המשפט קבע כי התובעים ישלמו 20 אלף שקל שקלים הוצאות משפט ושכר טרחה. "התובע אנדרסון והתובעת סילברמן נטלו חלק פעיל בהתפרעויות וחלקם לא היה תמים כפי שהם ועדי התובעים ניסו להציג", כתב השופט בפסק הדין.
התובעים הינם אזרחי ארה"ב פעילים בארגון ISM, ארגון שמאל רדיקלי. בתביעה הם התייחסו לאירוע שהתרחש ביום שישי, ה-13 במארס 2009, אז לאחר סיום התפילה במסגד בכפר נעלין, התקיימה צעדת מחאה בסמוך לגדר שכללה הפגנה כנגד בניית הגדר. בתום ההפגנה וצעדת המחאה, בהן לקחו חלק תושבי הכפר, פעילים ישראלים ופעילים זרים, החלה מהומה בשולי הכפר, אשר כללה זריקת אבנים ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות.
לטענת התובעים, במהלך האירוע שהתרחש בשולי הכפר, עמדו אנדרסון ובת זוגו, גבריאלי סילברמן, עם מספר תושבי הכפר ופעילים זרים כ-200 מטר מהמקום וצפו באופן פאסיבי במתרחש. בשלב מסוים, נורה אל עבר אנדרסון רימון גז אשר פגע במצחו והסב לו נזקים קשים.
המדינה, טענה כי יש לדחות את התביעה כיוון שהתובעים מתארים בכתב התביעה אירוע שונה ממה שהתרחש בפועל, גם בכל הקשור לחלקם של אנדרסון וסילברמן, שהינם זרים אנרכיסטים חברי הארגון ISM (תנועת הסולידריות הבינלאומית). בנוסף, נטען כי יש לדחות את התביעה בשל החסינות הנגזרת מכך שהאירוע אירע במסגרת "פעולה מלחמתית". בנוגע לאירוע התנהלה חקירה פלילית, כך לפי המדינה, אשר כללה גם הליכי ערר ועתירה לבג"צ, בסיומה הוחלט שלא להעמיד לדין אף אחד מאנשי כוחות הביטחון.
"בראש ובראשונה יש לדחות את התביעה בשל כך שהתובעים לא הוכיחו את הגרסה שהעלו בכתב התביעה", כתב השופט בפסק הדין. "כך במיוחד כשיש אינדיקציות חזקות לכך שהגרסה בכתב התביעה היא שקרית".
השופט הוסיף: "התמונה העולה ממכלול הראיות היא כי הנתבעת אינה אחראית כלפי התובעים משום שבמקרה דנן מדובר ב"פעולה מלחמתית". גם בכך כשלעצמו די כדי שהתביעה תידחה, שכן "הכרה בחסינות משמעותה, שבית המשפט לא צריך להידרש כלל לשאלה אם הצבא פעל ברשלנות אם לאו. גם אלמלא הקביעות הנ"ל הייתה התביעה נדחית, בשל כך שהחיילים פעלו כראוי בנסיבות שבהן נאלצו לפעול ובנתונים שהיו להם בעת שפעלו, ומכל מקום הם לא עוולו כלפי התובעים".
בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעים העלו גרסה קיצונית בחומרתה ולא עמדו בנדרש להוכיח גרסה זו. בין היתר, מהסרטונים והתמונות שהגישו התובעים עולה שההתרחשויות לא היו כפי שנטען בכתב התביעה ובית המשפט אף שוכנע כי הסרטונים שהגישו היו ערוכים באופן מלאכותי ומגמתי. "התובעים", נכתב, "לא הגישו את מלוא החומר שהיה במצלמה של אנדרסון (הגישו 40 תמונות מתוך 120); העדים העובדתיים מטעם התובעים לא היו אמינים ניכרה אצלם מגמתיות ונתגלו סתירות פנימיות בין היתר בין עדויות השונות ובין העדויות לסרטונים; אנדרסון לא העיד על אף שהיה ניתן להעידו, במהלך השנים התראיין לרשת חדשות אמריקאית בעודו יושב על כסיא גלגלים וללא הפרעה קוגניטיבית".
____________________________________________________
