ידוע הוא שבחלק גדול מהמקרים, חברות הביטוח טובות למבוטחים, עד הרגע בו באמת צריכים אותם.
שופט בית משפט השלום בחיפה, יהושע רטנר, קיבל בחלקה, תביעה של תושבת קרית ים, נגד חברת הביטוח שירביט, שלא הסכימה לפצות את התובעת במלוא נזקי סערה שגרמה נזק לביתה והורה לחברת הביטוח לפצות אותה בסכום של כ-23 אלף שקלים כולל שכ"ט עורך דין.
השופט קבע כי חברת הביטוח התרשלה בטיפול בפנייתה של התובעת.
התובעת היתה מבוטחת בפוליסת ביטוח וכיסוי נזקי רכוש לדירה.
לאחר סערה שהתחוללה, נגרמו נזקים בדירה והתובעת פנתה לחברת שירביט, בבקשה לאמוד את הנזק ולשלם לה תגמולי ביטוח בהתאם.
שמאי מטעם שירביט ביקר בדירה והוא הנחה את התובעת לפנות לבעלי מקצוע על מנת לקבל הצעות מחיר לתיקון ולהעבירם אליו.
התובעת קיבלה הצעת מחיר לתיקון הנזק ב- 32 אלף שקלים בתוספת מע"מ.
הצעת מחיר זו לא היתה מקובלת על הנתבעת והיא הנחתה את התובעת לקבל הצעת מחיר נוספת.
התובעת כיתתה רגליה וקיבלה הצעה נוספת לתיקון הנזק על פיה עלות התיקון עומדת על 24 אלף שקלים בתוספת מע"מ.
הצעת מחיר זו הועברה לחברת הביטוח והיא התייחסה להצעת מחיר זו כתביעת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין המקרה.
שמאי מטעם שירביט ערך חוות דעת ולפיה עלות שיפוי הנזק עומדת על 8,400 שקלים ועלות כינון הנזק עומדת על כ-18 אלף שקלים.
חברת הביטוח שלחה לתובעת מכתב בו חויבה בהשתתפות עצמית של 383 שקלים.
במכתב צוין כי מגיעים לה תגמולי ביטוח בגין שיפוי בלבד.
לפיכך נשלח לה שיק על סך 8,028 שקלים בלבד ואם התובעת תמציא לנתבעת מסמכים בדבר כינון הנזק במגבלות הזמן המפורטות בפוליסת הביטוח, ישולם לה ההפרש.
לטענת התובעת, הגם שפוליסת הביטוח קובעת טווח זמן של שישה חודשים לביצוע כינון הנזק בפועל, שלאחריו המבוטח זכאי לתקבולים על בסיס שיפוי בלבד, במקרה זה הנתבעת מנועה מלדחות את התביעה על ערכי כינון.
זאת מאחר ושירביט לא פעלה על פי הנדרש ממנה ולא הבהירה לה את מגבלת הזמנים בה היא נתונה לביצוע הכינון.
יתרה מזו, שירביט דחתה את הצעת המחיר הראשונה שהתקבלה בתקופת הכינון ודרשה ממנה לקבל הצעה נוספת. גם במעמד זה הנתבעת לא הבהירה לתובעת שהיא נתונה בסד זמנים לביצוע הכינון.
התובעת פעלה על פי הנחיות הנתבעת, כאשר היא לא מודעת לטווח הזמנים הנתון לכינון, ומתוך הבנה שהנתבעת איננה עומדת על זמנים אלה.
חברת שירביט טענה מנגד כי התובעת היתה מודעת לטווח הזמנים הקבוע בפוליסה, בן בפועל ובין בכח.
מדובר בפוליסה תקנית המופיעה גם באתר הנתבעת וגם באתר המפקח על הביטוח, ועל כן יש לראות את התובעת כמי שמודעת לתנאי הפוליסה ובכלל זה החריגים.
מעבר לכך, כענין שבשגרה, פוליסות הביטוח נשלחות למבוטח ויש להניח שכך גם במקרה זה.
מדובר בפוליסה שחודשה על ידי התובעת יש להסיק שהיא הכירה את תנאיה ולכן היא זכאית לערכי שיפוי בלבד.
השופט רטנר דחה את טענת חברת שירביט וקבע כי הגיע למסקנה, שבמקרה ספציפי זה, שירביט איננה רשאית להסתמך על מגבלת הזמן הקבועה בפוליסה, ועל כן איננה רשאית לדחות את התביעה בערכי כינון.
"הגם", כתב השופט בפסק הדין, "שפוליסת הביטוח קובעת מגבלת זמן של שישה חודשים לצורך ביצוע כינון בפועל, הנתבעת איננה זכאית להסתמך עליה, ויש עליה חובה לשלם את תגמולי הביטוח המלאים, ולא ערכי שיפוי בלבד".
השופט רטנר הוסיף: "חובת הנאמנות של הנתבעת כלפי התובעת בתור מבטחת, חייבה אותה להעמיד את התובעת על מגבלת הזמן, על מנת שזכויותיה על פי הפוליסה לא ייפגעו. גם אם התובעת יכלה לדעת על מגבלת הזמן הקבועה בפוליסה, משהיא נדרשה לפעול על פי הנחיות השמאי מטעם הנתבעת, הוא היה צריך ליידע אותה על מגבלת הזמן. הנתבעת היתה יכולה להביא ביוזמתה הצעות מחיר לתיקון הנזק תוך זמן קצר, ואז הוא היה מתוקן בפועל בתוך תקופת הכינון. אלא שהנתבעת בחרה שלא לפעול באופן זה, והטילה על התובעת את המשימה של קבלת הצעת מחיר. משכך היה על הנתבעת להעמיד את התובעת על מגבלת הזמן".
על פי פסק הדין, השמאי מטעם הנתבעת ביקר בנכס כבר למחרת קבלת הודעת התובעת.
על כן, נכתב, לא הייתה הצדקה לכך שחוות דעתו נערכה רק לאחר שקיבל את הצעת המחיר השנייה.
"הנתבעת", לפי ביהמ"ש, "יכלה לשום את הפיצוי בערכי כינון כבר במועד זה. לפיכך, אין מנוס מלראות את הנתבעת כמי שהתרשלה בטיפול בפנייתה של התובעת בעניין מקרה הביטוח מושא התביעה, דבר שלעצמו, גובל בהפרת חובת תום הלב של הנתבעת".
