הרכב שופטי בית משפט המחוזי בתל אביב, בראשות שאול שוחט, קיבלו ברוב דעות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה שקבע ששני אחים יישאו בשכר טרחת כונסת הנכסים שמכרה נכסי מקרקעין שהם קיבלו בירושה, על פי חלקם היחסי במקרקעין. בעקבות הערעור נקבע כי האחות תאלץ לשאת במלוא ההפרש בין שכר הטרחה ששולם על ידי האח בפועל לבין הסכום שהוא היה משלם לו שכר טרחת כונס הנכסים שהוא הציע והאחות לא קיבלה את ההצעה. אב בית הדין, השופט שוחט, בדעת מיעוט הציע לדחות את הערעור.
לפני מספר שנים, הגישה האחות תביעה לפירוק שיתוף בארבעה נכסי מקרקעין שהיא ואחיה קיבלו בירושה מהוריהם המנוחים. האח הגיש כתב הגנה שבו הודיע שהוא מסכים לפירוק השיתוף בכל הנכסים הנ"ל. האח ביקש "להימנע מנזק כלכלי לצדדים בתשלום שכר כינוס בשיעור של מאות אלפי שקלים" ועתר לכך שביהמ"ש יימנה כונס נכסים מתוך הרשימה שהוצעה.
אולם, האחות התנגדה לבקשת אחיה וטענה ש"רמת החשדנות מצד בעלי הדין זה כלפי זה" לא מאפשרת הגעה להסכמה והיא חוששת שהוא "ישלוט" בהליך פירוק השיתוף וזכויותיה שגם כך הן מועטות מאוד, יקופחו. היא טענה שהיא "אינה מאמינה לא לאח ולא לבא כוחו". האחות ביקשה שביהמ"ש ימנה עו"ד חיצוני וניטראלי.
לאור עמדת האחות, הוחלט על מינוי כונס נכסים חיצוני ונקבע בהחלטה כי: "שאלת שכר הטרחה, לרבות העובדה כי האח הציג רשימה של עורכי דין שהסכימו על גובה שכר הטרחה, כפי שננקב בהודעתו, תידון בסיום מלאכת הכינוס".
בית המשפט לענייני משפחה החליט כי בגין מגרש אחד שכר הטרחה של הכונסת יעמוד על 3% משווי המכירה ובגין המגרש השני הוא יעמוד על 2.5% משווי המכירה והוא ישולם בהתאם לחלק היחסי של כל אחד מהצדדים במגרשים. האח הגיש ערעור הן על גובה שכר הטרחה בגין מכירת המגרשים והן על אופן חלוקתו בין הצדדים. לטענתו, ביהמ"ש קמא התעלם לחלוטין מכך שהוא הציע שמות של עורכי דין שהיו מוכנים לבצע את תפקידם בשכר נמוך באופן משמעותי, האחות התנגדה לכך ללא הצדקה ולכן עליה לשאת במלוא ההפרש בין שכר הטרחה שנפסק לכונסת לבין הסך של 20 אלף שקלים עבור מכירת כל נכס.
לטענת האח, הוא הציע שמות של ארבעה עורכי דין מנוסים ושכר הטרחה שהוצע אינו מופרך, היות שכיום עורכי דין נוהגים לגבות שכ"ט בגובה של רבע אחוז או חצי אחוז בלבד מהנכס עבור עסקת מקרקעין. לטענתו, מדובר בהליך פשוט שמתבצע תחת עינו הפקוחה של ביהמ"ש ולכן לא היה כל ממש בטענות האחות שקיים חשש שהוא ישתלט על ההליך. בית המשפט דחה את עמדת האח וקבע שכל אחד מהצדדים יישא בשכר טרחת הכונסת בהתאם לחלקו היחסי בנכסים וכך גם שכר טרחת הכונסת בגין מכירת הדירה בגובה של 2% משווי הדירה בתוספת מע"מ יחולק בין הצדדים בהתאם לחלקם היחסי בדירה.
האח לא השלים עם ההחלטות והגיש ערעור ובסופו של דבר הרכב השופטים ברוב דעות קיבל את הערעור לפיו, לקבוע שעל האחות לשאת במלוא ההפרש בין שכר הטרחה ששולם על ידי האח בפועל עבור המגרשים והדירה לבין הסכום שהוא היה משלם לו שכר טרחת הכונס היה עומד על 30 אלף שקלים בתוספת מע"מ עבור כל נכס. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ע"י המערער ועד השבתו אליו.
"לאור העובדה שממילא חלקה של האחות בנכסים היה קטן ועל מנת להנמיך את גובה הלהבות בין הצדדים בתקווה שאולי תשרור ביניהם "הפסקת אש" גם אם לא יפרוץ שלום, אציע שלא ייפסקו הוצאות לטובת המערער והערובה תושב לו באמצעות בא כוחו", כתב השופט נפתלי שילה בהחלטתו ואליו הצטרפה השופטת עינת רביד.
______________________________________________________
