שופט בית משפט השלום בקריות, מוחמד עלי, דחה את תביעת אישה לפיצוי, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות נפילה, שנטען כי התרחשה בבית החולים האזורי לגליל המערבי כתוצאה ממפגע. השופט עלי שחייב את התובעת בחמשת אלפים שקלים הוצאות ושכ"ט עו"ד קבע כי תאונות יכולות לקרות גם ללא קיומו של מפגע וגם ללא הפרתה של חובת זהירות.
על פי התביעה, האישה שהיתה בת 48, ביום התאונה, היא פקדה את בית החולים כדי לבקר את בתה שילדה והייתה מאושפזת במחלקת היולדות בביה"ח. לטענתה, בהיותה בתחומי בית החולים, צעדה בשביל אספלט המוביל אל מחלקת היולדות, נתקלה באבני חצץ, נפלה ארצה ונפגעה בברכה השמאלית. לאחר התאונה נלקחה התובעת באמצעות כיסא גלגלים לקבלת טיפול רפואי ראשוני בחדר המיון בביה"ח ואובחנה אצלה נפיחות בברך ושפשוף.
התובעת צירפה לתביעתה חוות דעתו של מומחה לפיה נגרמה לה נכות בשיעור של 10%, מנגד הגישה הנתבעת חוות דעת של מומחה אחר לפיה לא נותרה לתובעת נכות בעקבות התאונה. בשלב מסוים, הודיעה התובעת כי היא מוותרת על טענתה לנכות, על כן נקודת המוצא כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה.
בית החולים, הגיש כתב הגנה בו הכחיש את טענות התובעת הן לעצם אירוע התאונה, הן לנסיבותיה, והן לאחריותה לפצות את התובעת בגין נזקיה. בית החולים, אף חלק על הנזקים להם טענה התובעת ובין היתר טען, כי אין קשר סיבתי בין מצבה של התובעת לאחר התאונה לבין התאונה, שכאמור, עצם התרחשותה ונסיבותיה נתונים במחלוקת.
השופט עלי ציין כי המחלוקת העיקרית היא לגבי הנסיבות שאופפות את נפילת התובעת, ובפרט, האם התובעת הצליחה להוכיח כי היא נפלה כתוצאה מאבני חצץ שהיו על השביל, ואם כן, האם עצם הימצאות אבני החצץ מהווה הפרה של חובת הנתבעת כלפי באי ביה"ח. אולם מאחר והתובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח היא אכן נפלה כתוצאה מחצץ או ממפגע כלשהו אחר השאלה התייתרה.
"בסופו של יום", כתב השופט בפסק הדין, "אין לקבל את גרסת התובעת לפיה הגורם לנפילתה היה הימצאותן של אבני חצץ על השביל, ואף לא מצאתי כי היא נפגעה ממפגע כלשהו שהיה במקום… הנתבעת לא הביאה לעדות את איש הביטחון שבדק את השטח ובהקשר לכך טענה התובעת בסיכומיה כי אי הבאת העד פועל לרעת הנתבעת, אמנם, הכלל הוא כי אי הבאת ראיה עשוי לפעל לחובת בעל הדין שהראיה בשליטתו והוא לא הציגה, אך יש לזכור כי אין בכוחו של כלל זה למלא את אשר החסירה התובעת, שהנטל להוכיח את התביעה מוטל עליה, ובנטל זה, כאמור, היא לא עמדה".
השופט הוסיף: "בנסיבות המקרה, לא ניתן לומר כי המדובר כאן בסיכון בלתי סביר שהתממש. מדובר בצעידה בשביל ונפילה, שיכולה להיגרם גם שלא כתוצאה ממפגע או מסיכון. מעבר לתובנה כי 'תאונות יכולות לקרות' וכי אדם יכול ליפול ללא גורם חיצוני וללא הימצאות מפגע, במקרה ספציפי זה יכולים להיות הסברים אפשריים לנפילה הנעוצים בנתוניה של התובעת ובמצבה הרפואי… התובעת לא הוכיחה כי פגיעתה הייתה עקב הפרת חובת זהירות על ידי הנתבעת, היא לא הוכיחה כי נפילתה הייתה כתוצאה מאבני חצץ שהיו על השביל בו צעדה או ממפגע אחר כלשהו. לפיכך דין התביעה להידחות".
