דוח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2012 ופירט את המחדלים שהובילו לאסון הכרמל, מתח ביקורת חריפה על בעלי התפקיד בממשלה וחוסר היכולת של חבריה לקחת "אחריות אישית" על הכשלים. "משמעותה המעשית של אחריות", כתב מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס, "מן הבחינה הציבורית, היא התובנה כי במקרים קיצוניים המצדיקים זאת, כאשר סבור בעל המשרה, כי אין בכוחו לשאת באחריות – עליו להסיק מסקנות עד כדי פינוי המשרה והעברתה לאחר. אחרת, נותרת האחריות על כתפיו של בעל המשרה והוא נושא בה ואחראי לכל המתרחש, לטוב ולרע".
לינדנשטראוס הוסיף: "דומה, שהמונחים המוכרים של אחריות Responsibility ואחריותיות Accountability, שבמדינות המתוקנות בעולם המערבי זוכים, בהתרחש תקלות חמורות בתפקוד המערכת השלטונית, לביטוי מעשי, פעמים עד כדי "הנחת המפתחות על השולחן", נותרים אצלנו כמושגים אקדמיים-תיאורטיים, שמקומם נותר בין דפי הספרות המקצועית או בדוחות של ועדות חקירה ובדיקה".
במסגרת הדוח פירט המבקר את האחריות של בעלי התפקיד בממשלה בזמן האסון ולפניו, ואת הטעויות שהובילו אליו. לשיטתו, הממשלה נושאת באחריות כוללת למחדלים ולכישלונות שהובילו לתוצאת האסון. "כל אחד מחבריה – שריה", כתב, "בין שהיה למשרדו קשר ישיר לנושא ובין לאו, נושא באחריות מכוח עקרון האחריות המשותפת של הממשלה כלפי הכנסת כמייצגת הציבור. ברור גם שכל שר שמעשה או מחדל כלשהו מאלו שנמנו בדוח, נוגעים, במידה כזו או אחרת, לתחום אחריות משרדו, נושא, נוסף לאחריות המשותפת, גם באחריות כוללת-מיניסטריאלית, לכל מה שנעשה או שהיה צריך להיעשות אך לא נעשה בתחום משרדו".
יחד עם זאת, מצא משרד מבקר המדינה להתייחס לתופעה בה הבחין בעת כתיבת הדוח של "'תפיסת מחסה' בחיקה החמים של האחריות המשותפת או של האחריות המיניסטריאלית הכוללת".
"תופעת ההסתתרות מאחורי מסך האחריות המעורפלת – המופשטת, שאינה ממוקדת ואינה חד משמעית מתגלה פעם אחר פעם במהלך כהונתן של ממשלות רבות", כתב, "בדרך כלל, למרבה הצער, בעת שקורה אסון: או אז נאחזים חברי הממשלה באותה אחריות עמומה – האחריות המשותפת אליה מצטרף המתרס הפורמאליסטי של "האחריות המיניסטריאלית". ההסתתרות מאחורי מסך זה תכליתו המעשית היא לאפשר לשר להתנער מאחריותו האישית לכל מעשה או מחדל שבתחום משרדו ולגלגל אותה ממנו והלאה – לדרג הכפוף לו, או לאחרים".
תפיסת היסוד, שמדגיש מבקר המדינה, היא שהאחריות אסור לה, שתגולגל מאת הדרג המיניסטריאלי "לפתחו של הש"ג", בתקווה למצוא בו בלבד את האשם. "לעיתים", ציין, "אכן "הש"ג" (כדימוי מקובל) אשם, וכך קרה במקומות מסוימים גם בענייננו. אולם, אשמת הש"ג כשלעצמה אינה פוטרת את הדרגים הממונים שמעליו מחובתם לעמוד לביקורת. האחריות כוללת בחובה את חובת דרג השרים לדרוש לחשוף בפניו באופן ראוי ומלא את מכלול הסיכונים העיקריים ומשמעותם, בוודאי את הסיכונים הנוגעים לאסון המוני או לשעת חירום לאומית, על מנת שיוכל להעמיק בהם, לנתחם ולחתור למציאת פתרון. האחריות לא נעצרת במגרשם של דרגי הפיקוד והניהול שבראש היררכיית מערכות ביטחון הפנים, הכיבוי וההצלה; היא רובצת, על פי השקפת מבקר המדינה, בראש ובראשונה לפתחה של הממשלה ובאופן מיוחד לפתחו של דרג השרים הבכיר שבתחומו נמצא תחום הטיפול הכולל בהיערכות למניעת שרפה כמו השרפה המזעזעת בכרמל, ולהתמודדות עם האירוע המורכב שהתפתח בעטיה".
לינדשטראוס מוסיף: "ניתן ואף חשוב, לראות באירוע זה משל להתמודדות של מערך החירום של מדינת ישראל עם כל אסון המוני שחלילה עלול להתרחש בעתיד. הציבור מצפה מאותו דרג בכיר לשקלל את הסיכונים, לקבוע סדרי עדיפויות ולתת מענה סביר, במגבלות המשאבים שהוקצו לכל משרד, למכלול הסיכונים המאיימים על שלומו. כבר צוין כי אין בהטלת אחריות על כתפי ראש הממשלה והשרים שכיהנו בעת השרפה, כדי לפטור את כל קודמיהם בתפקיד בממשלות ישראל לדורותיהן, בדגש על אלו שכיהנו בעשור האחרון, מהאחריות למחדל בתחום המוכנות וההיערכות למניעה ולכיבוי של שרפות. המחדל והכישלון האמורים ידועים זה שנים רבות וממשלות ישראל היו ערות להם. 'הכתובת הייתה על הקיר', כתובה באותיות של קידוש לבנה; 'הדגל האדום' התנוסס לעיני כול; הדברים שבו, נאמרו ונרשמו עלי ספר בדוחות רבים שעסקו בעניין. כל ממשלה בשעתה וכל שר במועדו חייב היה לקרוא את שנאמר ולקדם את התהליכים המתבקשים שבאחריות משרדו וזאת על אתר – שכן הסכנה לא רק שרבצה כל העת בפתח אלא שבהיעדר פיתרון הולם, היא אף הלכה והחריפה עם השנים".
אף שהביקורת מופנית כלפי ממשלות ישראל לדורותיהן, מדגיש המבקר כי האחריות רובצת לפתחם של חברי הממשלה הנוכחית. "שכן", הוא כותב, ,אסון השרפה הנורא אירע בעת כהונתם של אלו, 'במשמרת' שלהם בהיותם מכהנים בתפקידם תקופה משמעותית – כשנה ותשעה חודשים. מוטלת על כן, על כל אחד מהם החובה ליתן הסבר לאזרחי המדינה מה עשו הם ומשרדיהם באותו פרק זמן שעמד לרשותם על מנת למנוע או למזער את האסון המתרגש ובא".
