שופטת בית משפט השלום בנתניה, מרב גרינברג, הרשיעה קצין משטרה, בביצוע ריבוי הטרדות באמצעות שליחת מסרונים בוטים לגרושתו. "חסד עשתה התביעה עם הנאשם בכך שלא מצאה להאשימו בעבירת איומים. מהנאשם, קצין משטרה ואחראי על טיפול בתחום בעלי מוגבלויות במשטרת ישראל, ניתן היה לצפות לסטנדרט התנהגות מוסרי וערכי גבוה אלא שהתנהלותו בתיק שלפניי, מלמדת על ההיפך הגמור", כתבה השופטת גרינברג.
על פי כתב האישום, הקצין בדרגת רפ"ק היה נשוי למתלוננת במשך 16 שנים. לימים, התגרשו בני הזוג ולאחריו נישואיו בשנית, חשד כי המתלוננת מנהלת קשר רומנטי עם אחר ועל רקע זה החל לשלוח למכשיר הטלפון הנייד שלה הודעות רבות, באמצעות מסרונים ובאפליקציית וואטסאפ. בתקופה של 4 חודשים שלח לה כ-575 הודעות חרף בקשותיה שייחדל. ברובן של ההודעות התייחס בבוטות למיניותה, עלב בה ואיחל לה איחולי מיתה ובין היתר "שתחנק", "שתחלה במחלת סרטן", "שתתאבד, "שתעלם", "שתישרף" ועוד.
השופטת גרינברג, שהרשיעה את הקצין, ציינה בהחלטתה כי הוא גם נישא מחדש וגם רצה שאשתו לשעבר תעצור את חייה. "הנאשם", כתבה השופטת "שעזב את הבית ותוך זמן קצר נישא לאחרת, ביקש ליהנות משני העולמות. מחד לחיות את חייו ללא הפרעה ובמקביל להמשיך לשלוט בחיי המתלוננת ולמנוע ממנה להמשיך בחייה שלה. הנאשם אף הבהיר למתלוננת כי אין דין גבר כדין אישה, הגבר מיד משוחרר מכבלי משפחתו הקודמת ואילו האישה, כך עולה מדבריו, צריכה לעצור את חייה ולהמשיך להתנהל תחת השפעתו".
עוד נכתב בהכרעת הדין: "יישום המבחנים שנקבעו זו, וגם בהתאמה למבחן ההטרדה המשולב בעבירה, מעלה, כי כמותית ואיכותית, חצו מעשי הנאשם את הרף המקובל. מדובר באמירות משפילות ובוטות, הפוגעות פגיעה ממשית בכבודה של המתלוננת כאשה. בחירתו של הנאשם לנהוג כך במתלונן נעשתה למטרה אחת בלבד, והוא ביזויה והשפלתה. המקרה שלפנינו חריג בחומרתו, ולכך אוסיף את עזות המצח שהפגין הנאשם בחקירתו, כשהמשיך לכנות את המתלוננת בכינויי גנאי, לא התנצל על מעשיו או לפחות על דרך ניסוחו ולא גילה כל תובנה לחומרתם ולפגיעה הקשה במתלוננת".
השופטת הדגישה בהכרעת הדין, כי הקצין נחקר ונאשם גם בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית. זאת מאחר ולאחר חקירתו בה הוטלו עליו תנאי ערובה, לרבות אי יצירת קשר עם המתלוננת, הוא חיכה ארבעה ימים ולאחר מכן, שלח לה את ההודעה הבאה: "שלום זונה, תסירי בבקשה את השם והמייל והטלפון שלי מהוט, לא מעוניין לקבל הודעות מהם. תודה".
"הנאשם", נכתב בהכרעת הדין, "מודה בחקירתו במיוחס לו, ומסביר שלא יכול היה להמתין, גם לא לנסות לפתור את הבעיה בדרך אחרת למשל, דרך בתם. הנאשם ידע היטב שהוא מפר הוראה חוקית, לא התאפק מלחזור ולכנות את המתלוננת בכינוי גנאי מכוער, והוכיח שלא ניתן לתת בו אמון".
"דומה", נכתב עוד, "כי גם ב"כ הנאשם אינו חולק על קיומן של ראיות להרשעת הנאשם אלא שסבור שמדובר בהודעה אחת, היכולה להיכנס בגדר "זוטי דברים". אין מקום לקבל טענה זו, מעשה ההפרה אינו מינורי, בוצע בסמיכות למועד ההתחייבות, ודרך התנסחותו בו ראויה לכל גנאי. המעשה אף הקים חשש רב אצל המתלוננת, לא בכדי בחרה לפנות, לאחר מקרה זה, לבית המשפט בבקשה לצו הגנה. תפקידו אף לא מאפשר לו לטעון שלא הבין את תנאי הערובה".
_____________________________________________________
