שופט בית משפט לענייני משפחה נצרת, אסף זגורי, קיבל בקשת המדינה להכריז על קטינה כבת אימוץ כלפי שני הוריה וכן דחה בקשת הסבתא מצד האב לאמצה עוד דחה השופט את בקשתה של הסבתא, לצמצום תוצאות האימוץ כך שיהיה קשר בינה לבין הקטינה.
על פי הבקשה, אם הקטינה, לוקה בסכיזופרניה וסבלה כל חייה מקשיי תפקוד, התארגנות ואי הסתגלות למסגרות. היא עברה מספר אשפוזים פסיכיאטריים בחייה. במהלך שהותה בהוסטל הכירה את אבי הקטינה ובניגוד להמלצות גורמי הטיפול, עזבו השניים את ההוסטל ועברו לחיות יחד.
גם האב סובל מקשיים מרובים ומשפחת המוצא שלו מוכרת לשירותי הרווחה על רקע קשיים כלכליים ותפקודיים אליהן נקלעה אמו בעקבות מותו של אביו בתאונה. הוא סבל מבעיות קשב וריכוז בילדותו והושם בפנימייה, אך גם שם התקשה להשתלב ובגיל 16 עבר ניסיון אובדני באמצעות קפיצה מגג ביתו ונפגע קשות. לאחר אשפוז רפואי ופסיכיאטרי שולב במסגרת חינוך מיוחד עד הגיעו לגיל 18 שנים.
בהמשך אושפז פעמיים נוספות בשנים 2007 וב-2010 וזאת בכפיה, על רקע היותו במצב פסיכוטי ולאחר ניסיונות אובדניים. הוא אובחן כסובל מהפרעת אישיות אורגנית, קשיים קוגניטיביים ונזקק לטיפול ומעקב פסיכיאטרי. בעברו של האב הרשעות בגין מספר מקרים של אלימות כלפי האם.
כבר כאשר הרתה האם העריכו גורמי הרווחה כי לאור מרכיבי אישיותם ויחסיהם של השניים הם לא יוכלו לגדל את בתם הקטינה בגפם. שיחות עמם העלו כי הם אינם בעלי מודעות ותובנה לקשייהם מצד אחד ולצרכי תינוק מצד שני. גם אמו של האב סברה כי הצדדים אינם מסוגלים לגדל תינוקת והיא מסרה לגורמי הרווחה שההורים אף מתקשים לנהל את עצמם בחיי היום יום.
בהמשך כשהתברר לסבתא כי האם לא תוכל לגדל את הקטינה, שינתה את עמדתה ואמרה כי תהיה מוכנה לגדל את הקטינה ולסייע. ההורים גילו בתחילה אמביוולנטיות אך התרצו והסכימו לרעיון זה וכפועל יוצא הופנתה הסבתא לבדיקת התאמה לשמש כמשפחת אומנה לקטינה. בדיקה זו העלתה ביום כי הסבתא אינה מתאימה לשמש כמשפחת אומנה לקטינה וההערכה הייתה כי הסבתא מונעת בעיקר מתוך רצון לסייע לבנה הוא האב ומתקשה להבין המורכבות הכרוכה במהלך המוצע על ידה.
השופט זגורי שכאמור קיבל את בקשת המדינה כתב בהחלטתו כי "בהליכי אימוץ שני שלבים נפרדים המשפיעים על שיקול הדעת השיפוטי. בשלב הראשון כאשר מבוקש להכריז על קטינה כבת אימוץ כלפי הוריה הביולוגיים, נשקלת טובת הילד, אך היא אינה שיקול בלעדי ואף לא מכריע. ככל שיש להורים מסוגלות הורית או פוטנציאל למסוגלות הורית, לא יינתן פסק הדין המכריז על הקטינה כבת אימוץ. עם זאת מקום שניתן פסק דין המכריז על הקטינה כבת אימוץ, השלב השני של הדיון הוא שאלת האימוץ ובשלב זה לשיקול של טובת הילדה משקל מכריע המאפיל על כל יתר השיקולים האחרים".
על פי השופט, במקרה הנוכחי וכחלק מהסדר דיוני והסכמות ההורים, הוכרזה הקטינה כבת אימוץ כלפי ההורים והסבתא צורפה כמשיבה נוספת שביקשה לאמץ את הילדה או לקיים עמה קשר במסגרת צמצום תוצאות האימוץ. "הכף נוטה", כתב בהחלטה, "באופן ברור לעבר דחיית בקשת הסבתא והותרת הקטין אצל משפחת האומנה באימוץ סגור: גילה של הסבתא (67) ומצבה הבריאותי המורכב יקשו עליה לשמש כהורה לקטינה תזזיתית, אנרגטית ופעלתנית, כפי שהסבתא עצמה הודתה. הסבתא נעדרת הכישורים והיכולות הרגשיות לגדל את הקטינה. אין לה היכולת להבין את צרכיה, אין לה התקשרות עמה, הילדה אינה מכירה אותה, המפגשים שהתקיימו לא היו טובים, המניע לאימוץ הוא אגוצנטרי ואין הבנה של מצוקת הקטינה".
עוד נכתב: "הסבתא מותשת נפשית לאחר התמודדויות רגשיות רבות עם טרגדיות ומשברים בחייה ואין לה הכוחות הנדרשים. הגם שהסבתא גידלה שישה ילדים אינה אומרת שיש לה מסוגלות הורית המותאמת לקטינה מושא הדיון יש חשש מגרימת נזק בלתי הפיך לקטינה באם תיעקר ממשפחת האומנה המשמשת לה משפחתה הפסיכולוגית היחידה ותועבר לסבתא שם גר האב שגם הורשע בפדופיליה והסבתא אינה מסוגלת להעמיד גבולות בפניו".
_________________________________________
