שופט בית משפט השלום בחדרה, יעקב גולדברג, קבע כי אישה בת 65, שנפגעה, לאחר שנפלה ברחוב בעיר חדרה, בשל מהמורות במדרכה, תקבל פיצויים מהעירייה בסך של כ-100 אלף שקלים, כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
על פי התביעה, לפני מספר שנים, צעדה התובעת ברחוב צפרה בחדרה, נתקלה בבור, נפלה ונחבלה בצורה קשה בזרוע שמאל. על פי הנטען, התובעת סיימה את עבודתה כמטפלת בקשישה שגרה בסמוך, והנפילה אירעה כאשר צעדה לעבר פח האשפה, כדי להשליך אליו שקית אשפה. לטענת התובעת, מלבד הבור שגרם לנפילתה, היה הרחוב שבו צעדה התובעת זרוע מפגעים נוספים כגון מהמורות, שברים וסדקים, אשר לא תוקנו אלא כעבור חודשים ארוכים לאחר האירוע, וגם אז, כנטען, תוקנו המפגעים בצורה חובבנית.
לאחר הנפילה הועברה התובעת לבית החולים הלל יפה, שם אובחן שבר בשורש כף יד שמאל. ומשניסיון לרדוקציה של השבר נכשל הושמה ידה בסד גבס וכעבור שבוע, חזרה התובעת לבית החולים לאחר שחשה כאבים עזים בשורש כף היד ונפיחות באמת ידה.
לטענת התובעת, מאז התאונה ידה השמאלית אינה מתפקדת כלל ומאז לא חזרה לעבודתה כמטפלת בקשישה, עבודה הכרוכה בהפעלת כוח פיזי ניכר בשתי הידיים. לטענתה, העירייה החזיקה את המקרקעין שבשליטתה במצב בלתי תקין ומסוכן, לא תיקנה את המפגע, לא הזהירה מפניו ולא פיקחה עליהם כראוי ובכך התרשלה והפרה חובה חקוקה. התובעת צירפה לכתב התביעה מטעמה חוות דעת אורתופד, ד"ר קלגנוב, אשר העריך את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת ב- 30% בגין שבר מרוסק בכף היד.
עיריית חדרה, מצדה, הכחישה את אחריותה לנזקי התובעת, לרבות טענתה להתרשלות והפרת חובה חקוקה והכחישה גם את טענות התובעת לגבי הנזק. לכתב ההגנה צורפה חוות דעת מומחה, פרופ' יואל אנגל, אשר קבע כי שבר עצם הרדיוס התאחה, אך מזכה בנכות בשיעור 5% בשל הגבלה בתנועות שורש כף היד, המומחה קבע כי קיימת הגבלה בתנועת האגודל הנובעת אף היא מן התאונה ומזכה את התובעת ב- 5% נכות נוספים.
נוכח הפערים בין ממצאי מומחי הצדדים מונה מומחה לכירורגיה אורתופדית ולכירורגיה של היד, כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה מצא כי קיימת הגבלה ניכרת בתנועות שורש כף היד, העריך המומחה ב- 15% נכות ואת הקשיון הנוח של האגודל העריך ב- 10% נכות נוספים קביעות אלה מסתכמות ל- 24% נכות רפואית לצמיתות. המומחה הוסיף והעריך את נכותה של התובעת בשלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה ב- 100% ואת נכותה בשלושת החודשים שלאחר מכן ב- 30%.
השופט גולדברג, קבע לבסוף כי אכן מדובר היה במהמורות בכביש שהיוו מפגע להולכי רגל אולם ייחס לה אחריות תורמת בשליש. "מעבר לאחריותו הכללית של כל אדם לשים לב למדרך רגליו", כתב השופט בהחלטתו, "במקרה הנוכחי אירעה התאונה באור יום, במקום המוכר היטב לתובעת, כאשר השיבושים הרבים בכביש ברורים ובולטים לעין".
"אני קובע", נכתב עוד בפסק הדין, "כי התובעת צעדה בתוואי כביש ולא בתוואי מדרכה, אולם עקב המכשולים המצויים על המדרכה בקרבת מכולת האשפה, מן הנמנע היה להגיע למכולת האשפה שלא דרך הכביש. באשר למפגע הנטען, אני מקבל את טענת התובעת כי מעדה באחת המהמורות הרבות בכביש, כפי שצולמו על ידי כלתה. אפשר שהתובעת וכלתה לא דייקו בזיהוי הבור המדויק שבו מעדה התובעת, אולם לא מצאתי שיש בכך כדי להפחית במידה משמעותית ממשקל גרסאותיהן. עוד יצוין כי המהמורות נראות לעין בבירור, ושטחן כמה עשרות סנטימטרים כל אחת וכי ניתן להעריך שעומקן הוא סנטימטרים בודדים".
