"אני לא בן אדם שמסוגל להשתעמם בעבודה שגרתית משמונה עד ארבע. אני חייב לחיות את התיקים, לרדת לשטח, להכיר את המטריה על בוריה. זו בדיוק הסיבה שככל שהמקרה יותר מזעזע ומצמרר, כך גם סף ההתלהבות שלי מהטיפול בתיק עולה. זה פשוט כבר טבוע בי". על המונולוג הזה אמון לא אחר מאשר עו"ד מור עטיה, מתגליות הדין הפלילי בישראל. בעוד שפרקליטים רבים נוטים להתרחק מתיקים פליליים "רגישים" ציבורית, הרי שעו"ד עטיה משמש כסנגורם של העבריינים הקשים ביותר שהדעת יכולה לדמיין.
"קרוב למחצית מהעבודה שלי עוסקת בתיקי מין ואלימות קשים, לרבות פדופילים ואנסים. ב-90 אחוז מהפעמים שוכרים את שירותיי לתיקי הגנה", הוא מספר בראיון מיוחד עבור "אוביטר". "מטבע הדברים נורא קשה לנסות ולדרג חומרה של תיק, כפי שקשה להשוות בין סבלם של קורבנות שונים, בהם ילדים וקשישים, אבל אני מורגל להסתכל על התמונה בעיניים מקצועיות גרידא. החומרה ברורה כמעט בכל תיק. השאלה היא איפה החולשות שלו. אני לא מתבייש לומר שלמדתי עם השנים להסתכל על התיקים שבטיפולי בצורה הכי קרה שיש, כאילו היה זה עוד מקרה דמיוני או קייס במבחן, רק ככה אפשר באמת להיפרד מהתחושות הנילוות לתיקים חמורים במיוחד, שאחרת הן עלולות להעיק ולהקשות על הטיפול. מעבר לכך, אני לא נקשר לעולם למתלונן או לנאשם, אלא מסתכל אך ורק על המארג הראייתי, בו אני גם מחפש בין היתר את החולשות, שהתמקדות בהן תסייע ללקוח שלי".
האם ספגת ביקורת ביחס לתיקים בהם אתה בוחר לעסוק?
"לא עובר יום שלא שואלים אותי איך אני מסוגל להתעסק בתיקים שכאלו, אבל האמת היא שאלו קולות שפשוט עוברים לידי. אני מאושר מהעובדה שהתברכתי באפשרות לעסוק בתחום שכל כולי מעורה בו. אלו תיקים שמלווים אותי 24/7, בכל שעה ובכל מקום. תמיד יכול לצוץ רעיון חדש או קו יצירתי לטיפול בתיק. מה שבטוח, אין רגע שבו אני שוכח מהעבודה".
הוא רק בן 35, במקור מהוד השרון וכיום בעל משרד עצמאי בתל אביב. את השכלתו רכש באוניברסיטת תל אביב, שם סיים תואר שני במשפטים. את תקופת ההתמחות העביר בפרקליטות מחוז חיפה (פלילי), שם הבין כי זהו התחום אשר יקר לליבו.
מה יש בדין הפלילי שהצליח למשוך אותך באופן שכזה?
"העולם הפלילי, לרבות הפשיעה הקשה, מהווה עבורי אתגר עצום. אני נותן את הנשמה עבור כל תיק ופשוט חי אותו במלוא מובן המילה. מבחינתי אין ולא יהיו לעולם קווים אדומים. אני מתמודד מול כל סוגי הלקוחות ויודע לעשות את ההפרדה בין המעשים הנוראיים שאת החשודים או הנאשמים בביצועם אני מייצג, לבין המטרה – לספק את ההגנה הטובה והאיכותית ביותר עבור הלקוח. זה הדבר היחיד שחשוב. במילים אחרות, העולם הזה מאפשר לי לצאת מהקופסא ולאתגר את עצמי בכל פעם מחדש".
תאר תיק מוצלח בו השגת את מבוקשך?
"לשמחתי הזדמן לי לא אחת להידרש לסוגיות תקדימיות ומורכבות, בין היתר בתיקים חריגים ויוצאי דופן, בחלקם הסיכויים היו נגדי כבר מהרגע הראשון. כך לדוגמה – ייצוג הנאשם היחיד שערעורו התקבל פעמיים כך שעונשו הופחת גם בבית המשפט המחוזי ושוב בבית המשפט העליון בגלגול שלישי; החלטת איסור פרסום מפי בית המשפט העליון של פרטים מזהים של נאשם בעבירות מין בקטין; סיום הליך ללא הרשעה לאחר שהנאשם הודה בביצוע מעשי סדום בילדה; ביטול הודאה במסגרת משפט זוטא של נאשם שהודה במעשי סדום רבים באיומי סכין כלפי קטין; היתר חזרה מהודאה בערעור כשנתיים לאחר ההרשעה ועוד ועוד.. אני חושב שמדובר בתוצאות שככלל צריך סוג של חוצפה כדי להעז ולעתור להגיע אליהן, אבל אני אוהב לשחות נגד הזרם. כל תוצאה כזאת ממלאת אותי באנרגיות לקראת האתגר הבא".
איך נראה יום עבודה שגרתי שלך?
"בדרך כלל אני מתחיל את הבוקר בדיון בבית המשפט, משם ממשיך לכלא לביקור של לקוח, מו"מ בפרקליטות או ייעוץ לקראת חקירה בתחנת משטרה. משם אני ממשיך למשרד עד לשעות הקטנות של הלילה. אין הרבה שעות שינה, אבל יש הרבה סיפוק מעבודה מאתגרת מסביב לשעון".
איזה טיפ היית נותן לפליליסטים הצעירים שחולמים להיכנס לנעליים שלך ביום מן הימים?
"ההמלצה הכי טובה שלי עבורם היא לצפות פחות בסרטי מתח ולהגיע לשטח כדי לצפות בדיונים. הרבה פליליסטים פוקדים את בתי המשפט ומבינים מאוחר מדי שזה לא בשבילם. חשוב שיידעו כי הם רשאים להגיע כמעט לכל דיון פלילי, להוציא תיקים בטחוניים, תיקים שמעורבים בהם קטינים ותיקי עבירות מין. אני מציע להם לעבור בין האולמות, להקשיב וללמוד בשקיקה כל פרט ופרט".
מהו הערך המוסף שלך כסנגור פלילי?
"התפיסה שלי היא לחיות את התיק כאילו הוא הדבר הכי חשוב בעולם, ללא קשר לגודל שלו או לזהות הלקוח. אני לא רואה בתיק שמגיע אליי כעבודה, אלא חי אותו במהותו. הוא ממש הופך לחלק מה-DNA שלי. זה משליך כמובן גם על אלף ואחד היבטים אחרים. אין שום בקשה שתיראה לי מוגזמת או חצופה. אני פשוט חי את התיק נון סטופ, על כל המשתמע מכך".
איפה נפגוש אותך בעוד 5 שנים מהיום?
"אני רוצה להאמין בתוך מספר שנים אהיה במקום בו אוכל להרפות מעט ולהאציל חלק מהסמכויות לאחרים. השאיפה הגדולה היא להיות בסיטואציה בה אוכל להקדיש את עצמי בעיקר לסוגיות המהותיות והעקרוניות. באופי שלי אני אחד שחייב לשים חותם על כל נייר שיוצא מהמשרד, להופיע לכל דיון, אפילו אם על פניו מדובר בעניין שולי או זניח".
