שופט בית משפט השלום בתל אביב, עזריה אלקלעי, קבע כי יזם פרויקטים בנדל"ן מבת ים, ישלם 222 אלף שקלים, דמי תיווך לבעל משרד תיווך בעיר שמצא עבורו מגרש לבניה. השופט אלקלעי לא קיבל את בקשת המתווך שהיזם ישלם לו גם דמי תיווך על מכירת הדירות במגרש.
על פי התביעה, לפני 9 שנים, חתם היזם על הסכם שירותי תיווך, כאשר הנתבע התחייב לשלם לתובע דמי תיווך בגין רכישת מגרש ומכירת דירות שייבנו על מגרש בבת-ים. הנתבע התחייב בהתחייבות בלתי חוזרת כלפי התובע לשלם לו עבור עסקת רכישת המגרש דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ משווי העסקה, כפי שתדווח למשרדי מיסוי המקרקעין.
זאת, לפי המנגנון: שווי דירות התמורה בתוספת כספים באם ישולמו בנוסף לשווי דירות התמורה. בנוסף, התחייב הנתבע ליתן לתובע בלעדיות לשיווק עתידי של הדירות שייבנו על המגרש, ובגינן התחייב הנתבע גם לשלם דמי שיווק בשיעור של 2% בתוספת מע"מ ממחיר כל דירה שתימכר. בהתחייבות נקבע, כי התשלום יבוצע במזומן במעמד חתימת חוזה המכר. על בסיס התחייבותו הבלתי חוזרת של הנתבע כלפי התובע פעל הנתבע לגיבוש העסקה בין בעלי הקרקע לבין הנתבע.
התובע, כך לפי התביעה, הקדיש זמן רב לגיבוש העסקה, לרבות מפגשים אינספור ושיחות רבות. התובע היה גורם שבלעדיו לא הייתה נחתמת העסקה. לפני 4 שנים, התכנסה ועדת המשנה לתכנון ובניה בבת-ים במסגרתה החליטה הוועדה לאשר את הבקשה לפרויקט על המקרקעין לרבות ההקלות, למעט הקלה לקו בניין אחורי.
שנה לאחר מכן נפגש התובע עם הנתבע במשרדו ודרש לקבל את דמי התיווך בגין העסקה עם בעלי הקרקע, שכן בהתאם להתחייבויותיו הבלתי חוזרות של הנתבע, התחייב האחרון כי דמי התיווך בגין העסקה שבוצעה בשנת 2011 ישולמו במועד קבלת אישור התוכנית בוועדה המקומית בת-ים. הנתבע אישר בפני התובע את הסכמתו לתשלום דמי התיווך ודרש כי יוגש לו חשבון, אולם לא שילם לו את הכסף.
היזם טען מנגד, כי התובע אינו זכאי לקבל דמי תיווך הואיל והוא לא היה בעל רישיון תיווך בזמנים הרלוונטיים המפורטים בכתב התביעה. וכן התובע פעל בניגוד להוראותיו של חוק המתווכים במקרקעין והכניס את עניין הבלעדיות לתוך אותו הסכם בניגוד לסעיף 9 לחוק, הקובע כי הסכם בלעדיות חייב להיות במסמך נפרד. לטענת היזם, מאחר והתובע לא שילם את האגרה במועדה, הרי לפי סעיף 8 ב' לחוק המתווכים הוא לא רשאי לשמש כמתווך ואינו רשאי לגבות דמי תיווך.
השופט אלקלעי, קיבל את התביעה רק בחלקה מאחר ובמועד עריכת העסקה בשנת 2011, לא שילם התובע את אגרת הרישיון השנתית. אין חולק, כי היה עליו לעשות כן וכי שעה שלא שילם את האגרה אסור היה לו לעסוק בתיווך במקרקעין.
אולם, השופט הדגיש כי אין מחלוקת "כי התובע היה הגורם היעיל שהביא לסגירת העסקה ואין מחלוקת בדבר הסכמת הצדדים שניהם להיכנס בעסקת התיווך. בנסיבות העניין, נראה כי טענתו של הנתבע הועלתה למטרה אחת ואחת בלבד: להתחמק מתשלום דמי התיווך לתובע, וזאת בניגוד להתחייבותו בהסכם התיווך כלפי התובע לעשות כן".
בפסק הדין צוין עוד כי "משלא העלה כל טענה בהתייחס לטיב פעולות התיווך של התובע ו/או להיותו הגורם היעיל שהביא לעסקה, אלא נתלה הוא בטענה בעלת אופי פרוצדוראלי בלבד לצורך התחמקות מתשלום, נראה כי טענתו זו עולה כדי חוסר תום לב משווע, הזועק לשמיים. בנסיבות המקרה הייחודיות, לאור מערך הכוחות בין הצדדים וחוסר תום הלב בהעלאת הטענה, סבור אני כי יש לאמץ במקרה שלפני את הגישה הגמישה, השמורה למקרים חריגים, ולקבוע כי על הנתבע לשלם את דמי התיווך ולקיים את חוזה התיווך בכל הקשור לדמי התיווך ביחס לרכישת המקרקעין".
______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט עזריה אלקלעי
