שופט בית משפט לענייני משפחה בת"א, ארז שני, פסק בתביעת מזונות של אם לאחר שנחתם הסכם הורות בין הורים לשני קטינים, כי האב לא ישלם יותר מזונות לאם, אלא רק במחציות הוצאות כולל שיעורים פרטיים. בית המשפט הורה לאם לשלם לאב, 5,000 שקלים הוצאות משפט.
לפני כשנה, הוגשה תביעת האם כנגד אב, למזונות שני הילדים בני שלוש ושנה. לטענת האם היא משתכרת סך 3,300 שקלים ודרישת המזונות עמדה על כ- 3,500 שקלים לחודש כולל דמי מדור ואחזקת מדור, בתוספת חיובי הוצאות חינוך ורפואה. בחודש מאי השנה הורה השופט שני כי המשמורת בילדי הצדדים תהא משותפת, כך גם זמני השהות.
האם טענה כי מדובר בקטני קטינים, טרם מלאו להם 6 שנים ואין צורך בהוכחת צרכיהם. לשיטתה, במסגרת המשמורת המשותפת הוא נושא בסכום של 1,200 שקלים בחודש, כשההסכם שנחתם בין הצדדים לא אושר ולכן אין לו נפקות, בוודאי לא כדי פטור ממזונות.
לגרסת האם, הכנסת האב היא מעלה 11 אלף שקלים נטו לחודש וכן הוא נהנה מרכב צמוד, ואילו האם משתכרת כ- 3,300 שקלים לחודש. האם, נטען, דואגת לילדיה, אינה שולחת אותם לצהרונים, מטפלת גם באמה כך שאינה ממצה יכולתה להשתכר. עוד ציינה כי אין לקפח בין ילדיהם המשותפים לבין ילדיו האחרים במזונותיהם.
מנגד טען האב, כי יש לאכוף את ההסכם עליו חתמו הצדדים ולפטור את האב ממזונות. האב, נטען, שילם לילדיו, עם חתימת ההסכם בין הצדדים, סך 2,500 שקלים. לשיטתו, לאם דירת 4.5 חדרים לה הוסיפה גם מרפסת והוא משלם על מרבית ההוצאות שאינן תלויות שהות, כפי שהודתה גם היא. בנוסף היא נהנית מהטבות כחד הורית.
עוד הוסיף האב שכהכנסות האם עומדות על 20-30 אלף שקלים וטענותיה בדבר הוצאות שונות לא היו מגובות באסמכתאות. על כן אין ליחס כל אמינות לדיווחיה הכספיים של האם ולמעשה היא "נס כלכלי".
השופט שני, דחה את תביעת האם לקבלת מזונות ובין השאר ציין כי העובדה כי התובעת היא אם, כשלעצמה, אינה מזכה אותה בזכות לקבל מזונות אוטומטית, לא בסך הכרחי ולא בסך אחר. "אין עורר", כתב בהחלטתו, "כי בין הצדדים, בגירים ומסכימים, נערך הסכם במודע, המפטיר את האב מן המזונות ואין נפקא מינא אם היה בית המשפט מאשר הסכם אשר קדם ללידת קטין או אפילו מסרב לאשרו, בהעדר מזונות. להסכם כאמור יש משקל ראייתי אשר לכוונות הצדדים, הכנסותיהם וראייתם את חבותם כלפי ילדיהם".
השופט הוסיף: "גם עיון בשאר חקירת התובעת יגלה כי לא רק שזמני השהות והמשמורת הם שווים, אלא שאין לראות באיש מן הצדדים כהורה מרכז. בהינתן, אפוא, ההסכם שבין הצדדים הפוטר אותם מן המזונות והעדר הורה מרכז, מה טעם יש בפסיקת מזונות לטובת התובעת?".
"כבר בשלב ההחלטה למזונות זמניים לא נתתי אמון בגרסת התובעת בה היא מתמידה גם כעת, לפיה כל הכנסותיה הן כ- 3,300 שקלים לחודש", נכתב בהחלטה, "על הכנסת הנתבע אין עורר כעולה לסך נטו של כ- 11 אלף שקלים לחודש, ממנה הוא פורע סך 1,200 שקלים מזונות, לשני קטינים שאינם קשורים לתובענה כאן". השופט העריך את הכנסות האם בכ-12 אלף שקל נטו חודש "לפחות".
"אמור מעתה", סיכם השופט שני, ,כי הכנסות הצדדים דומות הן אך לא חובותיהם ורכושם, שהרי דירה אין לנתבע ויש לו צורך לגדל גם שני ילדים נוספים במשמורת משותפת וכן פירעון סך מזונות של כ- 1,200 שקלים עבורם".
______________________________________________________
