אלימות כלכלית היא מושג, לצערי, כל כך בתולי על אף שקורה המון ובמשפחות הכי טובות. אנחנו לא שומעים עליו כמעט ובכלל, בוודאי בגלל איסור הפרסום החולש על תיקי משפחה, ומאחר והמחוקק מאוד פרימיטיבי בנושא. אך אין לטעות, היא כאן כבר הרבה שנים והיא מלווה תמיד בחברתה המילולית, הנפשית וגם הפיסית.
לאלימות במשפחה פנים רבות.
היא יכולה לבוא לידי ביטוי כאלימות מינית, פיסית, נפשית, מילולית, כלכלית וכיוצ"ב.
אלימות כלכלית באה לידי ביטוי בשליטה מלאה של בן הזוג על כלל העניינים הכספיים בבית, הקצבת סכומים על פי דעתו וראות עיניו של הבן זוג, מניעת גישתה של האישה (ברוב המקרים) על ידי הבעל למשאבים הכספיים. התנהגות בן הזוג לעולם תביא להשפלתה של האישה ולהגברת התלות שלה בו.
אלימות כלכלית תמיד מלווה בסוג אלימות נוסף ואף בכמה סוגי אלימות, ואת הסוף לצערי "זכינו" לראות, לקרוא ולשמוע לא פעם.
מדובר בסוגי אנשים אלימים בעלי צורך לשליטה, רודנים של ממש במסווה של קמצנות קיצונית אשר באה לידי ביטוי במצב דברים כזה שכאשר בנות זוגם זקוקות לרכוש לעצמן, לצורך הדוגמא תחבושות הגייניות, הן צריכות להגיע למצב של תחנונים, וככל ולא יתחננו וישפילו את עצמן לא ייתנו להן כסף לצורך רכישת דבר כה בסיסי.
ככל שבכל זאת אותו בן זוג אלים השתכנע באותו הצורך, הוא ידאג ללכת עם בת זוגו בכדי לוודא שהיא אכן קונה תחבושות הגייניות.
בני זוג אלימים לא רק שהם לא סומכים על אף אחד, הם דואגים שכל הסביבה הגרעינית שלהם תסבול. לא פשוט לאישה אשר חווה אלימות כלכלית להודות בפני מישהו שהיא חווה אלימות כלכלית כאשר היא זיהתה את אשר היא באמת עוברת מאחר והדבר מביש. ומדוע הוא מביש? מכיוון שראשית, כמו כל אישה מוכה היא חוששת שלא יאמינו לה, שנית, היא חוששת מבן זוגה, שלישית, כיוון שנדמה שהיא פשוט מתארת עניין של קמצנות. מי באמת יאמין לה כשהיא מספרת על תחבושת הגיינית?
מצב הדברים של אלימות כלכלית מגיע למצבים בהם בן הזוג מסרב לרכוש פורמולת מזון לילדיו תוך שהוא דורש מהאם להזין את התינוק בחלב רגיל, ואם היא לא תעשה כדבריו, הדבר יביא לקללות, צעקות ואף הכאת האישה.
רק לאחר שהאב ימלא את סיפוק שליטתו באם, ישפיל אותה והיא תגיע למצב של מסכת תחנונים הוא לבסוף יתרצה אך לא כאן מסתיימת הסאגה, הוא בוודאי לא יכניס את ידו לכיס על מנת לרכוש את פורמולת המזון, הוא ילך עם האם לרכוש את המזון בכדי לוודא שהיא לא מרמה אותו.
שליטה אבסולוטית בחייה
היה לי מקרה מזעזע בו התקשיתי להעביר את המסר לבית המשפט מאחר והדעת פשוט סירבה לקבל את העובדות וההלם היה כה גדול. בעל שנהג באלימות כלכלית קשה כנגד כל בני הבית. כך למשל, כאשר הבעל דרש מאשתו להכין לו קפה והיא אמרה לו כי אין חלב במקרר, הוא דרש שהיא לשים את פורמולת המטרנה של בנם במקום החלב. נשמע משהו סתמי וקמצני? אז לא.
זה מגיע למצב דברים שכאשר הבעל הוא היחיד שעורך קניות לבית או שהוא הולך עם אשתו בכדי לפקח שחלילה לא חורגת מדרישותיו, הוא רוכש מלפפון אחד, עגבנייה אחת, בצל אחד, תפוח אדמה אחד וכן הלאה ובאחדות. ממלפפון אחד צריכה משפחה בת 5 נפשות לחיות שבוע.
הבעל לא רק חוסך מאשתו אלא חוסך מכל בני הבית, ולא מדובר במותרות חלילה אלא במזון ומצרכים בסיסיים. כאשר האישה צריכה לקנות פיטמת בקבוק לבנם, היא נאלצת, על אף שהיא מותשת הן מגידול הילדים, המריבות, התחנונים, לנסוע בשלושה אוטובוסים בכדי להגיע לפארם או סופר מרקט בשכונות חרדיות, מאחר ובאזורים אלו המצרכים זולים יותר, וכל זאת כאשר הוא נותן לה את הסך המדויק (!) לנסיעה ולפורמולת מזון לתינוק.
נשים כאלו בדרך כלל אינן עובדות ונשארות בבית עם הילדים מאחר והבעל אינו מסכים לשלם בעד מעון, גן ואף לא חוגים לילדיו. הבעל מונע מהאישה לצאת לעבוד והכל מתוך שליטה אבסולוטית בחייה.
לנשים מוכות אלו, אין ולו 10 שקלים בארנק, והן תלויות באופן אבסולוטי בבני זוגן. כל חייהם מסתכמים בריצוי הבעל וטיפול שוטף 24 שעות, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה.
חיים בצל
הן אינן יודעות איך מתנהל חשבון בנק, מהו עו"ש וגם אילו היה להן חשבון בנק הרי שאין להן אגורה שחוקה אחת להפקיד בו. כמובן שהאישה אינה מחזיקה כרטיס אשראי ואף לא כרטיס כספומט השייכים לחשבון הבעל.
ראוי להפנים, ויפה חצי שעה קודם, שלנשים מוכות אלו אין חיים עצמאיים וחיי החברה, ככל ויש להן תלויות ברצונותיו של הבן זוג, הן חיות בכלוב, מאזינים לשיחותיהן שחלילה לא מסתירות מידע מהבעל או מספרות למישהו את אשר הן עוברות, אין להן את מעט הכבוד האנושי והן לא אחרת מהצל של בן זוגן.
זו לא קמצנות ואף לא רכושנות זו אלימות כלכלית, ואלימות כלכלית – היא אלימות, היא אלימות, היא אלימות !!
