הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשות השופט גלעד נויטל, הרשיע את טספברהן טספציון, נתין זר מאריתריאה, באינוסה באלימות תוך גרימת חבלה גופנית של סילבנה צגאיי ז"ל, בת ה- 12 וברציחתה בכוונה תחילה. צגאיי, הייתה בתה היחידה של גרושתו, והוא ביקש לפגוע בה כנקמה על כך שביקשה להתרחק ממנו.
על פי כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם לאחר הליך גישור, הנאשם הינו אזרח אריתראי אשר הגיע לישראל בשנת 2010. המתלוננת הינה אזרחית אריתריאה, אשר הגיעה לישראל בשנת 2011 עם בתה הקטינה ילידת 2006.
בין אפריל 2016 ועד יוני 2018 היה הנאשם נשוי למתלוננת. הנאשם והמתלוננת התגוררו יחד עם המנוחה במשך תקופת נישואיהם בדירה בתל אביב.
במהלך תקופת נישואיהם, נהג הנאשם באלימות כלכלית ופיסית קשה כלפי המתלוננת, עד אשר המתלוננת החליטה להתגרש ממנו. בסמוך ליוני 2018 התגרשו והנאשם עזב את הדירה.
לאחר הגירושין, כך לפי האישום, ובעקבות פחדהּ של המתלוננת מהנאשם, החליפה המתלוננת את מנעול הדירה וכן את המנעול של הבניין, שכפלה מפתחות חדשים לשכניה בבניין וביקשה מהם לא להכניס את הנאשם לבניין. מספר ימים לפני אירוע האונס והרצח, החל הנאשם לעקוב אחרי המתלוננת ולארוב לה במקומות שונים- שלושה ימים לפני האירוע, הגיע הנאשם למקום עבודתה ונכנס לאזור המנוחה לעובדים. משהבחינה בו המתלוננת לקחה עמה את המפתחות שלה ועזבה בפחד את המקום.
יומיים לפני האירוע, הגיע הנאשם בשעות הערב לדירה, נכנס פנימה ומצא את המנוחה, אשר שהתה בדירה בגפה. המנוחה אמרה לנאשם שהמתלוננת לא נמצאת וביקשה ממנו לצאת. הנאשם חיטט במסמכים, ובתיק של המתלוננת, לקח עמו מספר מסמכים, בעוד השכנים, אשר הבחינו בנאשם, הגיעו ודרשו ממנו לצאת מהבניין. רק אז עזב הנאשם. מיד לאחר מכן, התקשרה המנוחה למשטרה.
ביום ראשון ב-25 בנובמבר 2018, בשעת לילה, עת חזרה המתלוננת מעבודתה, ראתה את הנאשם אורב וממתין לה מחוץ לבניין. המתלוננת בפחדהּ מן הנאשם נכנסה מיד לביתה ונעלה את השער. מספר דקות לאחר מכן התקשר אליה הנאשם ממכשיר הטלפון הנייד שברשותו, אך המתלוננת לא ענתה. מספר דקות לאחר מכן התקשר הנאשם אל המתלוננת מטלפון ציבורי ממספר לא מוכר, המתלוננת ענתה לטלפון, אמרה לנאשם שיתרחק ממנה והביעה תרעומת על כך שנכנס לדירה ביום קודם לכן ללא הסכמתה.
הנאשם, תואר בכתב האישום, אמר למתלוננת שהוא לא גנב שום דבר, הביע את כעסו על כך שהמתלוננת מתעלמת ממנו, ואיים על המתלוננת בכוונה להפחידה: "אל תדאגי, אני אראה לך, אל תדאגי".
בשלב זה גמלה בליבו של הנאשם החלטה לנקום במתלוננת ולגרום למותה של בתה היחידה.
ביום למחרת, בסמוך לשעות הצהריים, ביודעו כי המנוחה אמורה לחזור מבית הספר ולהיות בגפה בבניין, הגיע הנאשם לסביבת הבניין. הוא טיפס על גג בניין צמוד לבניין בו התגוררו האם ובתה, ושם ארב לילדה.
על פי כתב האישום, בסמוך לשעה 15:00 משהבחין הנאשם כי דלת הדירה פתוחה, דילג מעל גג של בניין סמוך ונכנס לבניין ולדירה. עם כניסת הנאשם לדירה החל דין ודברים בינו לבין הילדה, על רקע כניסתו לדירה ללא רשות יומיים קודם לכן ועל כך שהזעיקה משטרה.
הנאשם, כך מתואר, חנק את צווארה והפיל אותה למיטה. היא נאבקה בו, שרטה אותו, משכה שרשרת שהייתה על צווארו וקרעה אותה. הנאשם הפשיל את מכנסיה ותחתוניה ואנס אותה כשהיא צועקת ובוכה. בהמשך, חנק אותה עד שמתה, כיסה את גופתה בשמיכה ויצא מהדירה. לאחר מכן, ועל מנת להבטיח את מותה, לקח הנאשם את מכשיר הטלפון שלה ואת צרור המפתחות שלה, נעל את הדירה והכניסה לבניין, בעוד המנוחה מתבוססת בדמה ויצא מהבניין אל הרחוב.
בסמוך ל- 18:50, משלא יצרה המנוחה קשר עם המתלוננת, ובעקבות איומיו של הנאשם, התעורר חששה של האם כי הנאשם פגע בבתה. היא חייגה לטלפון הנייד של הבת מספר רב של פעמים ומשלא נענתה התקשרה לחברים קרובים ושאלה אם ראו אותה.
בהמשך, התקשרה המתלוננת לחברתה וביקשה ממנה לבדוק אם המנוחה בדירה. חברתה של המתלוננת הגיעה לדלת הדירה בסיוע השכנים. החברה והשכנים דפקו על הדלת, שהייתה נעולה, אך לא היה מענה. בסביבות 20:30 התקשרה המתלוננת למעסיק שלה כשהיא בוכה וביקשה ממנו לסיים את העבודה ולחזור לביתה, כשהיא מציינת שהיא חוששת מהנאשם ומכך שעשה משהו לבתה. בעקבות כך, המעסיק, שדאג לשלומה של המתלוננת, הגיע לאסוף אותה וביקש ללוותה עד לדירה. כשהמתלוננת והמעסיק הגיעו לדירה, הם מצאו את המתלוננת כשהיא מוטלת במיטה, ללא רוח חיים, וסימני אלימות על פניה וגופה.
לאחר עזיבתו את הדירה, זרק טספציון את בגדיו, החביא את הטלפון הנייד והמפתחות של הבת, את הטלפון שלו, ואת הכסף שמשך. בהמשך, הסתתר באזור שוק הכרמל בת"א, עד שנתפס יומיים לאחר מכן על ידי השוטרים.
במהלך הליך הגישור, החליט הנאשם להודות ברצח בכוונה תחילה ובאינוס קטינה באלימות ותוך גרימת חבלה גופנית. בנסיבות אלו, הסכימה הפרקליטות להסתפק בהודייתו ולהוריד מכתב האישום את העבירות האחרות – תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים ושיבוש מהלכי משפט- ש"נבלעות" בעבירות בהן מודה הנאשם. הנאשם מסכים שיוטל עליו עונש מאסר עולם. באשר לעבירת האינוס- הפרקליטות תטען ל- 20 שנות מאסר בפועל במצטבר למאסר העולם ולפיצוי מקסימאלי.
