שופטי בית המשפט העליון, הנשיאה אסתר חיות, עוזי פוגלמן, וג'ורג' קרא, דחה את בקשת הערעור של 4 יבואניות רכב ישירות יוניון מוטורס, סוכנות מכוניות לים התיכון, קרסו מוטורס וחברת המזרח. וקבעו כי היבואנים אחראים לממש אחריות לכל הרכבים מתוצרת שמיובאת על ידם, גם אם יובאו על ידי גופים אחרים כגון, יבוא מקביל.
לפני כשבע שנים, פורסמה הצעת החוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016, שמטרתה, בין היתר, להסדיר בחקיקה ראשית את כלל העיסוקים והשירותים שהוסדרו עד כה בצווי פיקוח ולקבוע הוראות חדשות ומעודכנות לנוכח השינויים שחלו במהלך השנים בענף הרכב ובשירותים הניתנים בו.
בהצעת החוק שולבו ההמלצות של הוועדה להגברת התחרותיות בענף הרכב, אשר בחנה את התחרותיות בענפי הרכב השונים והמליצה על נקיטת צעדים מתאימים במטרה להוריד את מחירי כלי הרכב בישראל ולהעלות את רמת השירות הניתן לציבור הצרכנים. הצעת החוק הוגשה כחלק מן המגמה הרווחת במדינת ישראל בשנים האחרונות, לפיה יש להגביר את התחרות בשוק, על ידי הכנסת מתחרים נוספים, כדי שכלל הציבור יזכה ליהנות מטובין ושירותים מקצועיים זולים יותר. ואמנם, המחוקק ראה בחוק זה כחוק צרכני בעל חשיבות יוצאת דופן, עמדה שקיבלה ביטוי, בין היתר, בדיוני ועדת הכלכלה טרם אישור החוק.
בחוק, אשר נכנס לתוקף לפני ארבע שנים, נקבע, בין היתר, כי על יבואן ישיר חלה החובה לממש את האחריות שנתן יצרן הרכב לכל רכב מתוצר שהוא מייבא, בין אם מדובר ברכב שייבא היבואן עצמו או שיובא בייבוא מקביל. המודל שהוצע ואושר במסגרת החוק, הינו למעשה מודל הדומה לזה שנקבע במסגרת הדירקטיבה האירופאית, לפיו חלה על יצרן החובה לממש אחריות של רכב מתוצרתו, מבלי קשר למקום בו נרכש הרכב.
המודל שנקבע מטרתו לטפל בחסם ייבוא עיקרי, שהינו מימוש אחריות היצרן. ציבור הצרכנים לא ירכוש כלי רכב ללא אחריות מטעם יצרן הרכב, היות ומדובר בנכס יקר ומורכב, הטומן בחובו שלל אמצעים טכנולוגיים. סעיפי האחריות חוקקו בראש ובראשונה כדי ליידע את הצרכן אשר קונה רכב בייבוא מקביל כי הוא לא ניזוק ביחס לטיב האחריות שתוענק לרכבו לעומת רכישה מיבואן ישיר, שכן מימוש האחריות יבוצע בכל מקרה על ידי היבואן הישיר.
בעקבות כך לפני כשלוש שנים, הגישו מספר יבואניות רכב ישירות עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד החלטת משרד התחבורה, שאושרה גם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, לפיה על יבואני הרכב הישירים לממש את אחריות יצרן הרכב, בהתאם לחוק, לכל רכב מהתוצר המיובא על ידם לישראל, ככל שניתנה אחריות יצרן בגין הרכב, גם כאשר האחריות במדינת המקור הייתה אחריות טריטוריאלית, דהיינו אחריות שתחולתה הוגבלה לטריטוריה ספציפית, כך שעל פניו היא אינה תקפה במדינת ישראל.
לטענת היבואניות הישירות, ככל והיצרן הגביל את האפשרות לממש את האחריות שנתן לרכב רק לטריטוריה ספציפית, הרי שהיבואנים הישירים אינם מחויבים לממש את האחריות במידה שאותו רכב יובא לשטחי מדינת ישראל, ואילו היצרנים מצדם אינם צריכים לשפות את היבואנים הישירים בגין מימוש אחריות כגון דא, במקרה שרכב כאמור יובא למדינת ישראל. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת יבואניות הרכב וקבע במסגרת פסק דינו כי החלטת משרד התחבורה, תואמת את לשון החוק, הולמת את תכליתו ומתיישבת עם ההיסטוריה החקיקתית שלו. לפיכך, הורה בית המשפט כי יבואני הרכב הישירים יאלצו לממש את האחריות שנתן היצרן לרכב, גם בעבור רכבים אשר יובאו לישראל ביבוא מקביל, אף אם זו הוגבלה לטריטוריה מסוימת.
היבואניות ערערו על פסק הדין, אך נדחו גם בבית המשפט העליון. "לדעתי יש לדחות את טענת המערערות כי עמדתן דווקא משרתת את תכלית הסעיף ותוצאתה הגברת התחרות בשוק הייבוא", כתב השופט פוגלמן בפסק הדין. "אני סבור כי הפרשנות שלפיה חובת מימוש האחריות חלה גם על אחריות היצרן כפי שניתנה במדינת המקור, היא זו המיטיבה להגשים את תכליתו של סעיף 49(א)".
השופט פוגלמן הוסיף: "פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של הסעיף לקדם את התחרות בשוק ייבוא הרכב דרך הסרת החסם שנגע ליתרונות המובנים של היבואנים הישירים במימוש אחריות היצרן. זאת ועוד אימוצה של הפרשנות האמורה מונע מתן יתרון תחרותי ליבואנים הישירים תוך שמירה על גבולותיו של מוסד האחריות".
____________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אסתר חיות
