שופטת בית משפט לענייני משפחה פתח תקווה, נאוה גדיש, הפנתה בנות זוג, לבצע בדיקה גנטית לבדיקת קשר גנטי בינן לבין התינוקת שלהן. בניגוד לעמדת היועמ"ש, גם אם יוכח שהקשר הגנטי הוא לא עם האם שילדה את התינוקת ינתן צו המצהיר כי היא אם התינוקת. השופטת חייבה את המדינה בהוצאות המשפט בסך 7,600 שקלים.
שתי התובעות, הינן בנות זוג ובהסכם שערכו ביניהן, הצהירו התובעות על כוונה להרחיב את התא המשפחתי שיצרו, באמצעות הבאת תינוק או תינוקת לעולם. התובעות סיכמו כי לשם ביצוע האמור, הן תקבלנה תרומת זרע אנונימית, להפריית ביצית של ע' וכי הביצית המופרית תוחדר לרחמה של ה', אשר תישא את ההריון. התובעות הצהירו במסגרת ההסכם כי התינוק שייוולד יהיה ילדן המשותף, אותו הן תגדלנה יחד. לאחר שביצעו הליך מתאים בקפריסין, ה' הרתה, הן שבו ארצה ובארץ נולדה הילדה.
התובעות הגישו תביעתן, כחודשיים לפני הלידה ובקשו לקבל הפניה לביצוע בדיקה גנטית, על מנת שייקבע כי ע' הינה אם הקטינה ויינתן פסק דין הצהרתי שיצהיר זאת. לטענתן יש לאפשר להן להוכיח, באמצעות בדיקה גנטית, כי ע' הינה האם של הקטינה א', ולקבל צו מתאים המצהיר זאת.
בא כוח היועמ"ש התנגד למבוקש ולטענתו לא ניתן להיעתר לכך, היות וה' היא שרשומה כאם הקטינה, שכן היא שילדה אותה. עוד הוסיף, כי על פי הדין הישראלי, האם הביולוגית – היולדת, היא אימו של הילוד ולא ניתן להכיר באם הגנטית "תורמת הביצית", כלשונו, כאם נוספת ויש בתובענה משום ניסיון ליצור מסלול הורות חדש, שאיננו מוכר בדין הישראלי.
עוד הבהיר היועמ"ש, בעמדה שהוגשה לבית משפט לענייני משפחה פתח תקווה, כי גבולותיו של המוסד ההורי צריכים להיקבע על ידי הרשות המחוקקת וציין כי אישור הבקשה עלול להוביל להכרה בהורות משולשת, שאיננה מוכרת בדין הישראלי ונדחתה על ידי בית המשפט העליון, אם לדוגמה היה בענייננו תורם זרע מזוהה.
מנגד התובעות טענו כי ע' איננה "תורמת ביצית". לטעמן, היות וההפריה בוצעה בחו"ל, חוק תרומת ביציות, תש"ע – 2010 איננו חל עליהן ומכל מקום, לא ניתן לקרוא לתוך מערכת היחסים שבין שתיהן את הוראות החוק, לעניין הנתק המתבקש בין "תורמת הביצית" לבין הילוד.
עוד הן גרסו כי יש בהתנגדות הנתבע כדי לפגוע בזכותן הטבעית להיות אימהותיה של א', כמו גם בזכויות הקטינה ובטובתה. התובעות הדגישו כי הסעד שהן מבקשות לקבל הינו סעד הצהרתי, אשר יצהיר כי על פי המצב הקיים, ע' הינה אמה של הקטינה א', מכוח זיקה גנטית.
כאמור השופטת גדיש מבית משפט לענייני משפחה פתח תקווה קיבלה את תביעתן של השתיים וציינה כי אינה סבורה שיש לראות בע' "תורמת" כמשמעות מונח זה בחוק, שכן היא איננה "אישה המוכנה לתרום ביציות מגופה לצורך השתלתן", אלא לכל היותר אישה שמוכנה שביציות גופה יושתלו ברחם של בת הזוג שלה והוא הדין לגבי ה', שלא יכולה להיחשב "נתרמת" בהתאם להגדרה שנקבעה בחוק, שכן כלל לא הגישה בקשה לתרומת ביצית, לפי סעיף 11 לחוק.
לפי החלטת בית המשפט לענייני משפחה פתח תקווה, סעיף 42(ג) לחוק תרומת ביציות מגדיר את הניתוק שבין האם התורמת לבין היילוד, ולפיו "הזכויות והחובות הקיימות בין הורים ושאר קרוביהם ובין ילדי ההורים, לא יהיו קיימות בין התורמת ושאר קרוביה ובין היילוד…".
"במקרה שלפנינו", קובעת השופטת, "לא היה כל ניתוק ולא הייתה כל כוונה לנתק את הקשר בין הקטינה לבין ע'. התובעות ביצעו הליך רפואי, בהתבסס על הקשר ביניהן ומתוך הסכמה להפוך להיות אימהות, במסגרתו האחת מסרה את ביצית, לשם הפרייתה מתרומת זרע אנונימית והשתלתה ברחם בת זוגה, כדי ששתיהן תהיינה האימהות של הקטינה שנולדה. הפעולה האמורה קיבלה ביטוי מפורש בהסכם שערכו השתיים ובעקבותיה נולדה הילדה'".
עו"ד ארתור שני, א' זיסמן שני חברת עו"ד, לשעבר מנהל המחלקה המשפטית של אגודת הלהט"ב, מסר: "טוב עשה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כאשר דחה את עמדתה של המדינה וחייב את המדינה בהוצאות. זהו מקרה נוסף שמוכיח שההדתה וחוסר התפקוד של ממשלת ישראל פוגע בכל חלקה טובה. במקרה המתואר בפסק הדין שתי הנשים חתמו ביניהן על הסכם הורות. הן ביצעו הליך בחו"ל שבו אחת תרמה את ביציותיה והאחרת נשאה את ההיריון במטרה להיות הורות יחד – שתיהן אימהות. ניסיון המדינה לתקוף את ההורות המשותפת מנוגד לדיני החוזים וכמובן שמנוגד לטובת הילדים ולטובתו של תא משפחתי מאוחד המתנהל בדרכי שלום ומקבל הכרה מהמדינה. במקום שהמדינה תעודד הסדרה משפטית של הורות, ובכלל זה עריכת הסכמי הורות, צוואות ויפויי כח מתמשכים – היא תוקפת שוב ושוב את ההורות הלהט"בית, והדבר הזה חייב להיפסק".
___________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת נאוה גדיש
___________________________________________________________
https://obiter.co.il/lawyer/%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%a8%d7%aa%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a0%d7%99
