לפני כשנה נפתחה נגד יו"ר לשכת עוה"ד לשעבר, אפי נוה, חקירת משטרה שזכתה לכינוי "מין תמורת מינוי". החקירה הזאת הצטרפה לחקירה נוספת, בה כבר הועמד היו"ר לשעבר לדין, על כך שחמק מביקורת הגבולות ביחד עם המאהבת שלו. אולם בעוד החקירה על מעבר הגבול הייתה "חקירה קטנה", הרי שבפרשת "מין תמורת מינוי" מדובר בעבירות חמורות של מינוי שופטים בתמורה לקבלת טובות הנאה.
אולם, מאז נחקר לראשונה נוה בפרשה, ולאחר שהתפטר כבר מתפקידו כיו"ר הלשכה, אין הרבה תנועה בתיק הזה. לאחרונה דווח כי נוה יזומן לשימוע ויועמד לדין בכפוף לשימוע. אך נוצרת התחושה כי מישהו שם במערכת אכיפת החוק, לא ממש רוצה לפתוח את התיבה שמחזיק יו"ר הלשכה לשעבר.
אפי נוה הוא האיש שהיה שם. הוא דוגל במשפט אין תפקיד קטן – יש שחקן קטן. פעם הוא היה אחד האנשים החזקים במערכת המשפט. הוא לקח את התפקיד של יו"ר לשכת עוה"ד, שהיה עד אז "תפקיד קטן" ויצא בו כוח פוליטי משמעותי ורב. הוא עמד בצומת שחיברה בין השופטים, לפוליטיקאים, לעוה"ד לפרקליטות וידע לבחוש. הוא ידע לצבור כוח ולעשות בו שימוש על פי צרכיו – והוא גם היה מספיק חכם לתעד את זה.
ראינו את זה עוד בטרם החלה נפילתו. בתיעוד שפורסם בתוכנית "עובדה", הוא לא היסס לתעד שופטים שבאים להתחנף אליו, לבקש ממנו ולשאת חן בעיניו. הוא תיעד גם התכתבויות עם נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין, תיעוד שבעקבותיו ננזף אורנשטיין (שלאחרונה גם הודיע על פרישה מתפקידו כשופט). נוה ידע ויודע שהוא חי בעולם שאם זה לא הוקלט זה לא קיים. אם זה לא הוקלט – אין לך כוח. הוא אמנם השתולל כשהתברר כי כתבת גלי צה"ל הדס שטייף שמה ידה על חומרי הטלפון שלו – אולם יש להניח כי הסיבה לכעס הייתה בכך שהכוח עבר לידיה. ההקלטות היו אצלה.
חטא ההיבריס
הכוח והעוצמה של נוה הם גם מה שהפילו אותו, היוהרה והתחושה שאף אחד לא יכול עליו. הוא חשב שהוא מחזיק את כולם בתחתונים, שהידע והקשרים שלו עם כל מגוון הגשת המשפטית, המשטרתית והפוליטית ישמרו את כוחו, אולי גם יעצימו. חלקית הוא צדק. ייתכן והכוח שיש בידיו של נוה, גם כיום – בהקלטות שאגר – מעלה חשש בפני מערכת המשפט שלא להמשיך ולחפור. זוכרים את פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד? מבין שלל הרחשים סביבה בסוף היא עומדת לדין על עבירה קלה יחסית בפרשת רונאל פישר. יתר החשדות נסגרו. אין סיבה לחקור, הודיעו אז במשרד המשפטים, אבל שוב, התחושה שנוצרה היא שעדיף להשאיר את הדברים כך, לא לפתוח את תיבת הפנדורה שמחזיקה דוד. דוד, כמו נוה, עמדה בצומת של כוח, קשרים ומעמד. אם יחקרו – לאן יגיעו? עד לאן הסרחון יעלה? ובמי יגע?
בינתיים, למרות שלא במשטרה ולא במשרד המשפטים מראים התלהבות כלשהי להמשיך ולחקור את סביבת נוה ואת קשריו, אחת לכמה זמן יוצאת הקלטה "שנמצאה במכשיר הטלפון שלו". נוה מבין, שלמרות החשדות, למרות השימוע, במקרה הזה הכוח עדיין אצלו, ידו עדיין על העליונה – כל עוד התיעוד שאסף במשך השנים נמצא אצלו. כך, הוא משאיר את משרד המשפטים במגננה תמידית, בניסיונות הגנה והוא תוקף. גם אם זה לא נראה כך, וגם אם נוה כבר לא מחזיק בתואר של יו"ר לשכת עוה"ד – מסתבר, שהוא עדיין האיש החזק במערכת המשפט.
ובואו לא נתחיל לדבר על רות דוד. מישהו זוכר שהיתה פרשה כזו?
