שופטת בית הדין האזורי לעבודה י-ם, שרה שדיאור, לא קיבלה את תביעתו שלה עובד מחלקת תחזוקה, חשמלאי בדיור מוגן לקבלת פיצויי פיטורים, זאת לאחר שפוטר לאחר שהתגלה שנטל במהלך שנה וחצי לסירוגין סך מצטבר של 260 אלף שקלים מדיירת בדיור שהתגוררה במקום, כבת 96.
יחד עם זאת, על פי פסק הדין, חויב המעסיק לשלם לעובד שפוטר הפרשים של תשלום עבודות בשבת, שעות נוספות, פדיון ימי חופשה והפרשי פנסיה.
לבית הדין הוגשה תביעת חשמלאי בבית לדיור מוגן של קשישים, לפיצויי פיטורים, שעות נוספות, גמול שבת, הודעה מוקדמת, השלמת שכר עבודה, הפרשות לפנסיה, ימי חופשה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולשון הרע ופיצוי בגין תלושים לא תקינים. התובע עבד אצל הנתבעת במחלקת האחזקה כעובד אחזקה וחשמלאי כארבע שנים והוא הוזמן לישיבת שימוע זאת לאחר שהתברר לנתבעת כי התובע קיבל מדיירת, בת 96 אלמנה ללא ילדים, סכום של 260 אלף שקלים. הדיירת הגישה תלונה למשטרת ישראל נגד התובע בעילת גניבת כספים וקבלת דבר במרמה.
מהזמנתו לשימוע הוא התבקש לא להגיע לעבודה ושהה בחופשה בתשלום. בישיבת השימוע כשבועיים לאחר מכן, הודה התובע בנטילת הכספים, הביע חרטה מתוך כוונה להחזיר לה את הכספים אשר לא הוחזרו לה עד היום.
לאחר ישיבת השימוע פוטר ונוכח החקירה המשטרתית כספי הפיצויים הוקפאו ונמסר לו כי אם יחזיר את הכספים לדיירת ישוחררו כספי הפיצויים.
פרט לכך התובע נחשב עובד טוב והדיירת הקשישה הייתה צלולה בעת נטילת הכספים ממנה.
הנתבעת, החברה המפעילה את הדיור המוגן, טענה כי נסיבות סיום עבודתו של התובע הצדיקו שלילת פיצויי פיטורים כליל כאשר נטל, לעצמו באופן פרטי, מדיירת בת 96 בבית האבות סכומי כסף גדולים, בניגוד להנחיות ובכך פגע בדיירת עצמה, בדיור המוגן כולו ובשמה הטוב של הנתבעת וכן הצדיקו שלילת הודעה מוקדמת.
עוד טענה הנתבעת שלא עבד בשבתות ועת שעבד קיבל תמורה מלאה ,כך גם בגין שעות נוספות שולם כדין עת בוצעו.
פסק הדין עצמו דן בסיטואציה מבחינה משפטית בהקשר רחב יותר של ניצול אנשים בגיל מופלג, ובנסיבות של עובד בדיור מוגן מול דייר בדיור המוגן בפרט.
כאשר הדייר צלול לכאורה, וגם אם הנתינה "לכאורה" מרצון טוב, בית הדין קובע כי גם במקרה כזה יש לשלול פיצויי הפיטורים.
פסק הדין קובע נורמה לטובת הדיירים הישישים בדיור מוגן, ביטחונם האישי והפיננסי והגנה על כל אלה. "הליך זה", נכתב בפסק הדין, "אינו הליך שבשגרה ועדותו של התובע לא הייתה אמינה, בנושאים רבים הייתה מתחמקת כפי שפורט בהרחבה לעיל .לא הביע כל חרטה על סכומי הכסף הגדולים שנטל ואף לא עשה כל פעולה להשיבם".
"הוכח", נכתב עוד בפסק הדין, "כי התובע ידע שפעולתו בנטילת הכספים בשיעור 260 אלף שקל מדיירת בת 96 בודדה בדיור מוגן, היא פעולה שיש לדווח עליה, ולא דיווח עליה ושמר על סודיותה ובכך פעל בחוסר תום לב ופגע בחובת הנאמנות כלפי המעסיק והפר נהלים בנתבעת. זאת אף לטעמו של מנהל האחזקה, אשר העיד מטעם התובע. הוכח כי ההתנהלות גרמה לחוסר בטחון ואי שקט בדיור המוגן ולתסיסה ובכך פגעה בשמה הטוב של הנתבעת. התביעה של התובע לפיצוי פיטורים נדחית".
השופטת הוסיפה: "מצאנו כי נסיבות המקרה, היקף הפגיעה בדיירת, באופן חוזר ונשנה משך שנה וחצי כאשר כל תקופת עבודתו של התובע סה"כ הייתה 4 שנים, דהיינו שליש מהתקופה של עבודתו, נטל כספים מהדיירת. מדובר בתקופה לא קטנה ובסכומי עתק שניטלו מאדם יחיד כמפורט לעיל. מצאנו כי בנסיבות אלה יש הצדקה לשלילת מלוא פיצוי הפיטורים בבחינת למען יראו וייראו".
