בית המשפט העליון ידון היום (ב') בעתירת משפחת המחבל חליל מחמד דויכאת, אשר רצח לפני מספר שבועות את הרב שי אוחיון ז"ל בפיגוע דקירה בצומת סגולה בפתח תקווה, למניעת הריסת ביתה. את העתירה הגיש "המוקד להגנת הפרט".
במכתב שפירסמה אלמנתו של הרב שי, סיוון, היא פונה אל השופטים בדרישה ברורה: "אני מייחלת שבורא עולם שהוא "אל נקמות" הוא יקום את נקמתו מאותם אלו שרצחו את בעלי. ההרגשה שלי שהחמלה על סביבתם של המרצחים השפלים היא בגדר "רחמנות על אכזרים". כי כשאין הרתעה- אין מחשבה של פחד למפגע והמחבל הבא לצאת ולעשות ככל העולה על רוחו השפלה".
אוחיון התייחסה להחלטת נשיאת בית המשפט העליון חיות מהשבוע שעבר, לפיה לא יתקיים דיון נוסף על הריסת בית המחבל שהרג את לוחם גולני עמית בן יגאל ז"ל: "בראשי עוברת המחשבה אם היה נהרס ביתו של המחבל שרצח את עלם החמודות החייל עמית בן יגאל הי"ד, יש סיכויים רבים מאוד שהרוצח של בעלי הי"ד היה חושב פעמיים על הצעד הנורא אותו הוא ביצע. מדובר באנשים ששיקולים אלו הם גורם מכריע בצאתם לבצע את זממם, פעמים הרבה יותר מהשיקול של נטילת חיים. לצערנו. מה נאמר במקרה שלנו בו ידוע טוב מאוד מי הרוצח השפל? ידוע טוב מאוד מהי סביבתו! ידוע טוב מאוד לכל גורמי המקצוע מהשב"כ וצה"ל, ולכל מי שהגיון בראשו שהריסת ביתו היא הרתעה מועילה, והיא חייבת להיות כדי למנוע את הרוצח הבא מלעלות במחשבתו לצאת מביתו! כל הסיבות של הרחמים על סביבת יציאת המחבל מביתו, הם רחמים שעלולים להפוך להתאכזרות על רחמנים שעלולים להיפגע ח"ו מהיעדרותה של ההרתעה".
אוחיון הדגישה ואמרה כי: "אני לא רוצה לשמוע חס ושלום על עוד מקרה נורא כמו שאנו עברנו ועוברים. זה נורא. זה קשה. זה איום ונורא. אין מילים כדי להסביר את עוצמות הכאב והחיסרון. תקוותי היא שאנו נהיה האחרונים שסובלים סבל מחריד שכזה, אבל בשביל זה אנו חייבים לעשות מעשה ולייצר הרתעה. אנו חייבים להשתדל למנוע את המחבל הבא. זוהי חובה מוסרית וערכית כלפי כל מי שחי פה בארץ ישראל. האם מי שמונע את הריסת המחבל יכול להרים את ידיו ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה"? יש לי ספק גדול מאוד בלב, ולא רק לי".
